מגפה בע"מ

אני יודעת, אני יודעת, הבטחתי לכם לדבר על הטפיל החמוד בעולם, ויש מגפה (אמיתית) של דלקת קרום המוח שמופצת על ידי מזרקי סטרואידים נגועים, ובכלל רציתי גם להעלות איזשהו תקציר הרצאת אייקון לטובת מי שלא הגיע, אבל כל זה יחכה כי…

כי הבוקר בנזוגי היקר העיר אותי ואמר, "את חייבת לראות את המשחק הזה!" בעודו אוחז בחוזקה את האנדרואיד שלו.

"מממררר…" היתה התשובה האינטילגנטית שלי, אבל זה לא עזר. הוא מיהר לארגן לי קפה, להגביר את הווליום של הסלולרי, וכששמעתי את קולות הרקע התעוררתי לגמרי.

Plague Inc שוחרר לפני מספר חודשים לחנויות המקוונת. בהיותי גיימרית בלאי, מהסוג שמסתדרת לכל היותר עם טטריס, לא שמעתי עליו אפילו עד הבוקר, אבל מהבוקר לא הצלחתי לעזוב אותו.

בגרסה החינמית של המשחק מתחילים כחיידק נטול יכולת, ובוחרים את המדינה בה המגפה תתחיל. במהלך המשחק מרוויחים נקודות ובעזרתן משדרגים את המחלה. אפשר להפוך אותה למועברת על ידי בעלי חיים (ואז צריך לבחור על ידי איזו חיה), אפשר להוסיף סימפטומים, להוריד סימפטומים, לשחק עם החומר הגנטי כך שיהיה קשה יותר לגלות אותה, להפוך אותה עמידה לחום או לקור וכו'.

המטרה פשוטה – להכחיד את אוכלוסית העולם. מקבלים נקודות על כל מיני דברים, אבל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא שהמשחק ריאליסטי עד אימה. התפשטות המחלה תלויה באקלים המדינה בה המחלה מתפתחת, במספר הנמלים ונמלי התעופה שיש באותה מדינה, בגבולות היבשתיים שלה, בהתפתחות הטכנולוגית שלה וכדומה.

מעבר לזה, ככל שהמחלה ברורה יותר, כלומר, בעלת סימפטומים מובחנים יותר, כך הגילוי שלה על ידי מדינות העולם מהיר יותר, והעבודה על מציאת התרופה מתחילה מוקדם יותר. כך למשל מחלה קטסטרופלית יכולה להשתולל באפריקה בלי שאף אחד ישים לב, אבל ברגע שהצטננות פשוטה מגיעה ליפן – המדענים שם מתחילים לחפש תרופה.

השאלה שמעניינת אותי היא פחות המשחקיות של המשחק (הדבר שהגיימרים המקצועים מדברים עליו) ויותר הדיוק המדעי שיש בו. באופן מפתיע, המשחק הזה מדויק מבחינות מסוימות. יותר מדויק ממה שהייתי מצפה ממשחק לטלפון סלולרי.

כמובן שיש בעיות מבחינה ביולוגית במשחק הזה. אותו חיידק יכול לגרום לאנמיה חמורה, פגיעה במערכת החיסון, הקאות, פסיכוזה, שלפוחיות עוריות מתפוצצות והרס ריאתי. אין ממש התייחסות למנגנונים בהם המחלה עובדת, או כיצד מנגנון אחד קשור לאחר. אבל זה נסלח כי מנגנון ההפצה של המגפה בנוי נהדר.

בשביל להפיץ את המחלה ניתן לבחור בהפצה על ידי מים, אוויר (חלקיקים נישאים), דם או חיות שונות. היתרון בשימוש בחיות הוא שהן לא מצייתות לגבולות בין לאומיים. לא רק זה, אם בוחרים התקדמות על פני מספיק חיות, המחלה הופכת לכזו ש"קופצת" בין מינים, מה שכמובן הופך את ההתנגדות לה לחסרת תועלת. כאשר מדינה אחת מחליטה להשמיד את כל הציפורים, מדינה אחרת תחליט להשמיד את כל הכבשים, אבל המחלה עדיין תתפשט.

דבר נוסף שפועל מצוין הוא הנקודה של מציאת התרופה. מדינות שונות מתחילות לחפש תרופה ברגע שחלק מסוים מהאוכלוסיה שלהן חולה. כל מדינה מתקדמת בהתאם לרמתה הטכנולוגית, וכמובן שקיימת אפשרות לשיתוף פעולה בין-מדינתי. אם המדינות הפועלות הן מדינות מפותחות כמו קנדה, ארה"ב, אוסטרליה או יפן – המגפה לא תצליח לשרוד. אם מדובר במדינות מתפתחות, אז יש סיכוי שהמגפה תהרוג מספיק אנשים לפני שהתרופה תפותח ותופץ בעולם.

ככל שהמשחק מתקדם ניתן לאסוף הישגים. הפשוטים הם ברורים מאליהם – לאסוף כך וכך נקודות תוך זמן קצר ככל הניתן. המורכבים הם המשעשעים יותר. למשל, להתחיל מלחמה אטומית. או להדביק אסטרונאוטים לפני שהם מגיעים לתחנת החלל. או לשעבד את המין האנושי על ידי תולעת מרושעת.

הבנזוג ואני טרם הצלחנו לנצח במערכה הראשונה, כך ששנינו עדיין מסתכלים בעיניים כלות על האפשרויות העומדות בפני השחקנים המתקדמים יותר – וירוסים, פטריות, טפילים ופריונים, מגפות שמפילות ממשלות ואפשרות למדענים עצלנים שלא מוכנים לעבוד. בכל הנסיונות שלנו העולם תמיד מנצח את האפקוליפסה.

מצד אחד – לא כיף להפסיד. מצד שני, כפי שהבנזוג אמר, "מעודד לחשוב שהמדענים ברחבי העולם מסוגלים לפתח תרופה לכל מחלה".

 

להרחבת הקריאה:

  • מאתר החברה, על שחרור המשחק והתגובות לו. השם של החברה, דרך אגב, משעשע אותי שכן הוא בנוי על השם "אנדמיה", שמשמעותו מחלה המוגבלת לאיזור מסוים, בניגוד לפנדמיה, שהיא מחלה כלל עולמית והיא מטרת המשחק.
  • הסברים על אסטרטגיות ודרכים לניצחון במשחק. מהאתר הזה לקוחות גם חלק מהתמונות ברשומה.
  • אנשים עם יותר מדי זמן פנוי שבנו המון טבלאות לגבי שיטות הניקוד במשחק, איך לשלב בין פריטים ומידע על התפתחויות שונות.
  • ביקורות על המשחק מאנשים שרגילים לשחק – אחת שמזועזעת מעט מההשמדה ההמונית, ואחד שמתרכז בעיקר בטכניקה וב"מאחורי הקלעים" של המשחק. משני האתרים האלה לקוחות חלק מהתמונות ברשומה.

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה מחלות מגיחות, קצת מכל דבר. שמירת הקישור.

22 Responses to מגפה בע"מ

  1. אוריאל כתב/ה:

    למרבה התדהמה, הצלחתי להכחיד את כל העולם בנסיון ראשון ברמת ההתחלה עם בקטריה. ייתכן שהשלב הזה הוא קל במיוחד ואת ויואב משחקים ברמה 2.
    השיטה שלי היתה ליצור בקטריה מדבקת מאד ללא סימפטומים, אחר כך הוספתי עמידות ובסוף קטלניות. המחלה החלה במצרים, עד שהגיעה למדינות מפותחות, רוב העולם כבר היה נגוע. מכאן להשמדה המונית הדרך היתה קצרה מאד….
    הדבר שמפריע קצת, שבטח אינו קיים בשלבים המתקדמים, שהבקטריה בבת אחת משנה את עצמה בכל העולם. כך קל מאד לגרום לכל החולים, שעד עכשיו בכלל לא ידעו שיש להם בקטריה העמידה, דלקת קרום המח קטלנית ברמה של 100%. במציאות השינויים יהיו לוקליים, כך שגם אם לבקטריה תהיה יכולת מוטציונית, המוטנטים יופיעו בצורה הדרגתית ותפוצתם תיבלם על ידי סגירת גבולות והשמדת בעלי חיים.
    למרות האמור לעיל, המשחק מאד כיפי ואני שיחקתי איתה לתוך הלילה במקום להכין חומר לרואה החשבון למחר… 🙂
    Love
    U.

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      ידעתי שתאהב אותו 🙂
      אנחנו משחקים ב-normal. זה לא השלב הכי מסובך, אבל יש בו רופאים שעובדים חצי שבוע (איזה כיף להם), ורוב העולם רוחץ ידיים.
      וכן, ברור שהשינוי המיידי בכל העולם לא הגיוני. אבל זה עדיין נחמד.

  2. קורל כתב/ה:

    פוסט מגניב. עשית חשק לשחק!!!

  3. עמרי כתב/ה:

    אז דפקתי את העולם עם בקטריה רנדומאלית, אני אפילו לא בטוח מה עשיתי, השעה היתה מוקדמת מידי בבוקר. אחרי 664 ימים (זמן משחק) טובי המדענים הצליחו לייצר תרופה למחלה ולעצור את המגפה, אבל לא לפני שהדבקתי את כל העולם.
    אהבתי את הפוסט

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      שמחה שנהנית!
      הדרך העיקרית לנצח במשחק היא לא לפתח סימפטומים עד שהעולם כולו מודבק, ואז לרוץ כמה שיותר מהר לכשל מערכות כללי (הכי מהר דרך האפשרות של ריאות). אם יש לך מספיק נקודות, כדאי ללכת גם על פרנויה ושגעון.

  4. עירא כתב/ה:

    אם תמשיכי ככה בהתלהבות ממגפות עוד תדביקי בזה את כולנו 🙂

  5. פשוט יעל כתב/ה:

    לא שאני מבינה יותר מדי במשחקי לוח, אבל כשקראתי כאן נזכרתי בזה:
    http://defectiveyeti.com/2008/12/10/games-pandemic

  6. גל כתב/ה:

    גם אני גיליתי את המשחק רק לפני יומיים.
    לצערי, המשחק קורס כשאני לוחץ start.
    אני אצטרך לחכות לגרסה שתתאים למכשיר שלי 🙁

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      או לשדרג למכשיר חדש!

      • גל כתב/ה:

        הצלחתי!
        לא יודע מה השתנה אבל התקנתי שוב וזה עובד (למרות קריסת מערכות מדי פעם – שמצריכה שחזור של המשחק האחרון).

        המשחק ממש ריאליסטי.
        בסיבוב הראשון (חולה אפס בהודו) הגעתי ל-95% תמותה לפני שהמחלה נעצרה מעצמה (אנשים מתו לפני שהדביקו אחרים, כנראה).
        בסיבוב השני והשלישי (מקסיקו ואוקראינה בהתאמה) הגעתי ל-97% תמותה לפני שהמדענים פיתחו תרופה וניצחו את המחלה.

        במשחק הרביעי ניצחתי. חולה אפס היה צרפתי. לקח המון המון זמן עד שהמחלה התפשטה תוך צרפת ואחר כך מחוצה לה (לעומת קצת התפשטות מהיר במדינות אפס הקודמות). השקעתי הרבה באפשרויות הדבקה וחסינות של החיידק.
        הבעיה היתה קנדה. זו היתה המדינה האחרונה שנדבקה, והמדענים כבר הגיעו למעל 60% מפיתוח התרופה. ידעתי שאם אפעיל כשל מערכות מוקדם מדי, הקנדים ישרדו – ומי רוצה שהקנדים יאתחלו את האנושות? אז חיכיתי ש75% מקנדה תהיה חולה ואז שחררתי את הרסן ונתתי לסימפטומים הקשים להשתחרר. קצב המוות הגיע לכמעט 100 מיליון ביום.
        עכשיו צריך לנסות ברמת הקושי הגבוהה ביותר.

  7. Pingback: גיימפאד » גיימפוד, פרק 53: Tower Offense