על אבעבועות וזומבים

לזומביפובים שביננו – לא לדאוג. זה יהיה פוסט הזומבים האחרון בעתיד הנראה לעין.

זוכרים את המאמר שניבא התפשטות מגפת זומבים על פי מודל התפשטות מגפות? הוא היה מאמר חמוד מאוד שמטרתו הנגשת מידע סטטיסטי/אפידמיולוגי לציבור הרחב חובב הזומבים. המודל האחרון, שלא הצגתי ברשומה (כדי לפתות אתכם להגיע להרצאה שלי, כמובן), דיבר על הדרך להכחדת הזומבים, וכך הוא נראה:

המודל האחרון מדבר על שילוב כוחות לחיסול ממוקד של הזומבים במוקדי ההתפרצות. ניתן לראות כי בכל פעם שאוכלוסית הזומבים עוברת גודל מסוים המאמץ המשולב מפחית אותם לכמעט אפס, עד שהפגיעה האחרונה מחסלת את האוכלוסיה לאפס מוחלט ואין יותר זומבים.

הידד לעיר הדמיונית שלנו!

אבל – הידד גם לנו. המודל הנ"ל מתאר בצורה די מדויקת את החיסול הממוקד היחיד שנערך בעולם לביעור מגפה.

צריך לדעת שמחלות מופיעות ונעלמות כל הזמן. אי שם בתחילת הרנסנס הופיעה מגפה שנקראה "זיעה". היא גרמה לחולים להזיע את נשמתם, פחות או יותר, והם מתו מקריסת מערכות אחרי שלושה ימים כאלה. כל שנותר מהמגפה ההיא הם תיאורי רופאים של אותו זמן.

אבל גם בימינו מחלות נכחדות מאליהן. כל מיני התפרצויות מקומיות של מחלות ביזאריות שמופיעים בדיווח העולמי של מגיפות כמקרי מוות לא מוסברים ולאחר מכן לא שומעים עליהן יותר. האם הן ראויות לתואר "התפרצות"? בוודאי, התפרצות מוגדרת כצבר מקרים הגבוה מהמספר הצפוי במקום מסוים. האם הן ראויות לתואר "מגפה"? לפעמים. האם מישהי מהן נעלמת כתוצאה מיוזמה כלל עולמית משולבת? ברור שלא. הן נעלמות כי הן קטלניות מדי, לא מדבקות מספיק, או שהחולים נמצאים בבידוד ולא מעבירים את המחלה הלאה.

אז מתי כן הצלחנו לחסל זומבים מגפה? אבעבועות שחורות, כמובן. הקוטל האכזרי במשך אלפי שנות היסטוריה אנושית נעלם בזכות מאמצים משולבים של כל אומות העולם.

המחלה הזו נגרמת על ידי וירוס בשם variola, שהמאפיין העיקרי שלו הוא שהוא גורם למחלה בבני אדם בלבד. וזה ידידיי המפתח להשמדתו.

כאשר רוצים לדבר על אבעבועות שחורות בדרך כלל מתחילים לתאר את חומרת המחלה – אבעבועות שפורצות על כל גוף החולה, 30% תמותה, שיעורים אדירים של נכות (עיוורון, למשל, אם יש פגיעה בעיניים) כתוצאה מהמחלה. אחר כך מתארים את מסעו של קולומבוס לאמריקה שהביא את הווירוס לאינדיאנים – אוכלוסיה שמעולם לא נחשפה לו ולפיכך מתה בשיעורים גבוהים עוד יותר. משם עוברים למאה ה-18 ולפועלו של אד ג'נר, רופא כפרי שהבחין כי חולבות חולות במחלה קלה בהרבה מאשר שאר האנשים, ומכאן הסיק כי הן מפתחות עמידות למחולל האבעבועות השחורות בשל חשיפה מוקדמת לאבעבועות פרות. לפעמים מציינים שאחרי שג'נר החל לחסן ילדים נגד אבעבועות שחורות מתנגדי החיסון הניחו פצצה תוצרת בית על מפתן דלתו, וכן הפיצו תעמולה שקרית אודותיו.

מכאן מדלגים הלאה לאמצע המאה העשרים, כאשר האו"ם הכריז על אבעבועות שחורות כמחלה מועמדת לביעור, ולראשונה יצא לדך מבצע חיסון כלל עולמי.

בואו נעצור לרגע כאן. מבצע כלל עולמי.

תור לקבלת חיסון לאבעבועות שחורות, חוף השנהב, 1970

 

מבלי להכנס להיבטים המוסריים של ההחלטה (אכיפת פעולה פולשנית על אוכלוסיה שלא נתנה את הסכמתה המודעת לכך) תחשבו על ההיקף שלה. מתנדבים נשלחו לאפריקה לכל כפר שכוח-אל ונטול חשמל או אספקת מים כדי לחסן את הילדים שם. כך גם באסיה ובדרום אמריקה. בכל מקום בו היו בני אדם – הגיעו מתנדבים של האו"ם כדי לחסן אותם. כי נקודת החולשה של הווירוס היא שהוא תוקף רק בני אדם. חיסלנו את המחלה בבני האדם – חיסלנו את המחלה בעולם. כמו זומבים.

המבצע החל ב-1967 והסתיים ב-1979. בשתיים עשרה שנים בלבד הוכחדה מחלה שאיימה על המין האנושי במשך אלפי שנים. ב-1977 אותר המקרה האחרון שנדבק באבעבועות שחורות בעולם (אדם אומלל מסומליה שתמונתו מעטרת כל רפרנס הקשור לאבעבועות שחורות), וב-1978 אירע מקרה אחד נוסף, של עובד מעבדה שנדבק במהלך עבודתו.

וזהו. ב-1980 המחלה הוכרזה כמבוערת. הידד לנו.

כותרת עיתון ארגון הבריאות העולמי, 1980

 

אבל, לא בדיוק. הגנום של הווירוס הושאר במכוון בשתי מעבדות בעולם – במרכז לבקרת מחלות בארה"ב ובמעבדה דומה ברוסיה למטרות מחקר. אשאיר לקורא הנבון להניח במה הכוונה ב"מחקר" בהקשר הזה. לפיכך במשך שנים מלמדים סטודנטים כי אמנם המין האנושי ביער את האבעבועות השחורות מקרבו אך לא הכחיד את המחלה לגמרי. עד לפני ארבעה ימים.

ביום שלישי השבוע, 24 במאי, הכריזה ועדת האו"ם לעניני בריאות (World Health Assembly) כי אין יותר סיבה להחזיק את הגנום של הווירוס. הועדה הורתה למעבדות בהן הגנום קיים לסיים את המחקר בתוך שנתיים, ובשנת 2014 צפויה הכרזה לגבי התאריך הסופי להשמדת הגנום. אולי לחלק מהקוראים ההחלטה הזו לא נשמעת מרעישה במיוחד – בכל זאת, מדובר על עוד שנתיים להכחדה סופית, אבל אותי היא מרגשת מאד. בהחלטה הזו המין האנושי מצהיר שהוא לא מפחד יותר מאיום שנמשך אלפי שנים. יש לנו את החיסון אם הווירוס יתעורר שוב, ויש לנו בעיות חמורות יותר לטפל בהן.

ביי ביי אבעבועות שחורות. לא נתגעגע.

תודה ליעל פורמן המוכשרת להפליא על התמיכה הטכנית בהעלאת רשומה זו, ולאהוד מימון על התמיכה באותיות האהו"י הנמלטות.

לקריאה נוספת:

  • דף הבית של VECTOR – המעבדה המרכזית לוירולוגיה ולביוטכנולוגיה ברוסיה, המקום הנוסף בעולם שמורשה להחזיק בגנום של האבעבועות השחורות.
  • החלטת ועדת האו"ם לבריאות, כולל לוח זמנים לביעור הפוליו.
  • מאתר Science-Based Medicine המשובח, על ג'אנר והרדיפה שלו על ידי מתנגדי חיסונים (ותודה למורן שהפנתה את תשומת ליבי לרשומה הזו).
  • על מגפת הזעה המסתורית – מוויקיפדיה וגם מאמר שבדק קשר אפשרי לוירוסים חדשים שצצו במאה האחרונה.

 

וכמה קישורים רק על אבעבועות שחורות:

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה אבעבועות שחורות, וירוסים, זומבים, חיסונים, מחלות מגיחות. שמירת הקישור.

7 Responses to על אבעבועות וזומבים

  1. עדי כתב/ה:

    יש עוד מחלות חוץ מפוליו שנאבקים בהם באופן דומה במטרה להגיע לביעור עולמי?
    ועוד שאלה: חלק מהמחלות שהיינו רוצים לבער הן דווקא חיידקיות. במשך שנים היה נדמה שניצחנו עם האנטיביוטיקה- אבל בגלל התפתחות העמידות מחלות כמו שחפת חוזרות. יש מחקרים שמחפשים משהו דימוי חיסונים למחלות חיידקיות?

  2. Pingback: קטלני יותר ממלפפונים | סוף העולם – מבט מהיציע

  3. Pingback: הסליל הפרום | סוף העולם – מבט מהיציע

  4. Pingback: הדברים ששורצים בביוב | סוף העולם – מבט מהיציע