הדבר המסוכן ביותר בעולם

הגדול שלי לומד בבית הספר הדמוקרטי, שהמאפיין העיקרי שלו הוא הורים שאומרים לעצמם "השנה אני אהיה מעורב בעשיה הבית-ספרית!", ואז לא עושים את זה, כי למי יש זמן?

אחרי ארבע שנים בבית הספר הילד חזר הביתה והודיע שהוא רשם אותו ואותי להעביר שיעור לגבי גוף האדם, מחלות וחיידקים, בעוד שבועיים, וקדימה, אמא, להתחיל להכין את השיעור.

התחלנו בחיפוש אחרי אנימציות רפואיות (הרשת מלאה בהן!) שמדגימות את פעולת מערכת החיסון. אחרי בחירת הסרטים המתאימים הוספנו קצת מלל, ואז הילד התעקש – צריך גם דף עבודה. אחרת איך הוא ידע אם הילדים הפנימו את מה שלימדנו אותם?

אז הכנו דף עבודה, והעברנו לילדים, והתשובות שקיבלנו היו מדהימות. הילדים היו מגילאי גן חובה ועד לכתה ג'. כולם הפנימו את ההבדלים בין חיידקים לוירוסים, תפקיד מערכת החיסון וכדומה. אבל החלק המדהים באמת היו המגפות שהם תכננו.

ילד אחד המציא חיידק בעל כוח על, שחודר לגוף, יוצר חורים בדפנות כלי הדם והגוף מתפוצץ מבפנים. התרופה שלו – דבק.

ילד אחד המציא חיידק שחודר לגוף ומפוצץ את כל מערכת החיסון. אין תרופה נגדו, אבל מצד שני הוא גם מפוצץ את כל החיידקים האחרים, אז לא נעשים חולים אף פעם.

והחביב עלי ביותר (קיבלתי את הדף במתנה מהילדה שהכינה אותו) – חיידק שהופך את האוכל לחיידק, ואפשר לטפל בו על ידי שלוקי בטעם ענבים.

נהדרים, נכון? חבל שהם מצוידים בדמיון מזוויע. ברגע שהראשון בינהם יתקבל למכון הביולוגי בנס ציונה – אבדנו.

 

להמשך קריאה:

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה קצת מכל דבר. שמירת הקישור.

12 Responses to הדבר המסוכן ביותר בעולם

  1. יעל כתב/ה:

    ילדים כלבבי 🙂

  2. אביאל כתב/ה:

    🙂

  3. לוטם כתב/ה:

    איזה רעיון יפה לשיעור, יתרונות בתי הספר הפרטיים… שימוש בהורים 🙂

    כמורה, אהבתי את הבקשה מהילדים להמציא חיידק משלהם, זאת רמה גבוהה של שימוש בידע הנרכש.

    • קרן כתב/ה:

      אכן יתרון משמעותי (בא על חשבון החור בכיס, כמובן…). שמחה שמצא חן בעיניך 🙂

  4. מיכל כתב/ה:

    זה באמת רעיון מקסים, ומה שהילדים עשו עם זה – גם נהדר. מדהים איזה דמיון יש לילדים. התפקיד של ההורים הוא כנראה רק לדאוג שהוא לא "ייסגר" כשהם גדלים.

    • קרן כתב/ה:

      בדיוק כך אני תופסת את התפקיד שלי – בעיקר לא לקלקל את מה שיש להם כבר.

  5. imprudence כתב/ה:

    ואני חשבתי שהמאפיין העיקרי של בתי ספר דמוקרטיים זה תלמידים שאומרים "השנה אני אהיה מעורב יותר בעשייה הבית ספרית" ובסוף לא עושים את זה בכלל… לא שמעתי את ההורים בכלל בזמני (כן, למדתי בכזה)
    אפשר להוסיף עוד: "השנה אני אקח הרבה שיעורים מעניינים" ובסוף לא מתמידים בכלום. "השנה אני אתקדם בלימודים לבגרות" וכן הלאה…

    אבל זה בהחלט לא כולם, ולא כל שנה. וכן, יש הרבה ילדים ממש מגניבים שם. דימיון זה דבר אחד שבהחלט מעודדים אוות בדמוקרטיים (בניגוד לבתי ספר רגילים).

    • קרן כתב/ה:

      אני חושבת שאת מתכוונת לגילאים המתקדמים יותר. אנחנו עדיין ביסודי. אין איום של בגרויות, וגם כאשר הבחור מחליט לקחת מקצועות מאתגרים זה מתנגש עם דברים כמו עברית או חשבון…

      מצד שני – בוגרת דמוקרטי! חלקי חוויות!

      • imprudence כתב/ה:

        בקצרה – מגניב ביותר, רעיון מעולה ויישום פחות (מישהו אמר קומוניזם…?) לא מומלץ להתחיל בגיל מבוגר מידי, וחייבים גבולות. גם אם רחוקים, גם אם מהבית, אבל ילדים צריכים את הגבולות האלה או שהם מגיעים למקומות לא בריאים. אני ראיתי את כל המגוון.

        זה לא באמת הזמן והמקום… אולי אני אפרסם פוסט על זה? אני באמת לא כותבת מספיק בזמן האחרון.

        אם את באמת רוצה את דעתי, את מוזמנת לאשר אותי בפייסבוק ונדבר שם, או במייל. אני מניחה שבעולמות לא יהיה לשתינו זמן בכלל (בייחוד לך, להגיע להמון הרצאות קצת יותר קל מלהעביר כאלה)

        • קרן לנדסמן כתב/ה:

          פוסט נשמע כמו רעיון מעולה.
          וכדי לאשר אותך בפייסבוק אני צריכה שתשלחי לי מסר שזו את, אחרת תהיה לי בעיה להבין עם מי אני מדברת.