סרט אימה מציאותי

ונתחיל בהודעה חשובה – ביום חמישי בשעה 14:00 תוכלו לראות (ולשמוע) אותי מרצה על מגפה במסגרת כנס "עולמות" 2011 שיערך בחול המועד פסח באשכול פיס ברחוב שפרינצק 4, מאחורי הסינימטק בתל אביב.

מסובך?

מזל שיש הוראות הגעה וגם תוכניה מלאה ברשת! בואו בהמוניכם, הכנס יהיה מגניב ומתאים לגדולים ולקטנים (ההרצאה רק לגדולים)!

אז, מה הקשר בין ההרצאה לבין נושא הבלוג הזה?

ובכן, חבורת מתמטיקאים החליטו שזומבים אולי בלתי אפשריים במציאות, אבל זו לא סיבה לא להשתמש במודלים לחיזוי התפשטות מגיפות על מנת לבדוק מה הסיכוי של המין האנושי לשרוד מול מגיפת זומבים. המאמר שלהם כל כך מצא חן בעיני שבניתי סביבו הרצאה שלמה.

הם הניחו שלוש הנחות בבסיס המודל –

1. זומבים זזים לאט, ולכן לא צריך לקחת בחשבון תנועה מהירה בין אזורים שונים.
2. זומבים קניבלים, ולכן קיימת סכנה של היאכלות על ידי זומבי.
3. זומבים לא מתים, ולכן המספרים שלהם לא מצטמצמים בצורה "טבעית" אלא רק על ידי חיסול.

אחסוך מכם את המתמטיקה ואעבור הישר למודלים הגרפים שנוצרו.

המודל הראשון שאל את השאלה הפשוטה – אם ניקח אוכלוסיה של 500 אלף איש, ונשחרר בפנים זומבי (יום 0). תוך כמה זמן האוכלוסיה תכחד?

התשובה פשוטה – יש לנו ארבעה ימים וקצת. 500 אלפי האנשים בעיר הדמיונית שלנו נדבקים או נאכלים תוך ארבעה וחצי ימים, והעיר כעת מלאה ב 200 אלף זומבים מתרוציים חופשי.

המודל הזה, כמובן, הוא מודל ראשוני בלבד. הוא לא לוקח בחשבון תקופת דגירה האופיינית לכל המחלות הקיימות כיום. לפיכך הוסיפו המתמטיקאים תקופת דגירה של 24 שעות, במהלכן האדם עלול להדביק אחרים ב"זומביות", אבל הוא עצמו עדיין לא זומבי. שימו לב לשינוי:

המצב לא מזהיר, בלשון המעטה. המין האנושי נכחד יום וחצי מאוחר יותר – אחרי שישה ימים ולא אחרי ארבעה וחצי, אבל יש הרבה יותר זומבים. הסיבה לכך פשוטה – בתקופת הדגירה יותר אנשים יכולים להדבק ולהפוך לזומבים מאוחר יותר, במקום להאכל על ידי זומבים.

אבל גם מודל זה לא הגיוני. הרי בלתי אפשרי שרשויות הבריאות לא ינסו לעשות דבר, נכון? לפיכך הכניסו למודל את היכולת להכניס לבידוד את הנגועים, ההתמודדות המיידית וההגיונית ביותר לטיפול במגפה מתפרצת. התוצאות לפניכם:

הרווחנו עוד יום, אבל עדיין הגענו להשמדה מוחלטת. למה?

ובכן, אין דבר כזה "סגר מוחלט", תמיד יהיה מישהו שיפוספס, שיברח, או שהמחלה אצלו תפרוץ כשהוא מחוץ לסגר, ומספיק רק זומבי אחד על מנת לחסל את כולם. המצב הזה לא דמיוני בכלל. בכל המגפות בהיסטוריה אנשים פרצו את הסגר המוטל על האיזור החולה.

ומה אם תמצא תרופה שתרפא את הזומבים?

יאי! הצלחנו למנוע את השמדת המין האנושי…. כמעט.

שימו לב שמ 500 אלף איש נשארים כ 25 אלף בלבד, והם מוקפים ב 350 אלף זומבים. המצב הזה יציב מכיוון שניתן לרפא את הזומבים ולהופכם לאנושיים, אולם כל אדם כזה נעשה שוב טרף אפשרי לזומבים. מצב יציב אך לא נחמד.

הנקודה היא שמגיפה בלתי ניתנת לשליטה. אלא אם מדובר באוכלוסיה שמטילה סגר על עצמה מרצון ודובקת בו, הסיכוי לשמור על סגר הוא אפסי. חישבו על מגפת שפעת העופות האחרונה, או ה SARS שלפניה. אי אפשר לשמור על סגר, מה שאומר שבוודאות המחלה תתפתח למגפה כלל עולמית.

האם זוהי המסקנה הסופית של המאמר? שכולנו אבודים?

לא ממש, אבל כדי לשמוע את כל התוצאות תצטרכו להגיע להרצאה שלי ולשמוע אותי מנתחת את המאמר ואת האפשרות לקיום זומבים באופן כללי. למי שלא יכול להמתין עד ליום חמישי, קישור למאמר מצורף בסוף הרשומה. אפשרות אחרת היא להמתין לרשומה המתוכננת לגבי אבעבועות שחורות, המגפה שצייתה למודל החמישי במאמר…

לקריאה נוספת:

1. המאמר המקורי, זהירות, קובץ פידיאף.
2. אתר כנס "עולמות 2011".
3. 45 ציורי זומבים, רק שתדעו למה לצפות.
4. וכמובן, לעולם אי אפשר לדעת מתי תזדקקו לזה, המדריך להשרדות בזמן התקפת זומבים.