בשנת 1914 החיידקים כגורמי מחלות הפכו למקובלים בעולם המדעי, וכדרכן של תאוריות חדשות ומלהיבות – היוו הסבר לכל דבר. כולרה? נגרמת על ידי חיידקים! שפעת? נגרמת על ידי חיידקים! תסביך אדיפוס? טוב, זה גם היה משהו חדש ומלהיב באותה תקופה, שדוקא לא יוחס לחיידקים. אבל אתם מבינים את הנקודה. כל מחלה חדשה היתה כר פורה לחיפוש אחרי החיידק שגורם לה. כך גם הפֶּלַגְרָה שהיכתה בדרום ארה"ב.
פֶּלַגְרָה תוארה לראשונה בספרד ב 1735. זוהי מחלה הגורמת לשינויים קשים בעור, רגישות לאור, שלשול קשה, הדרדרות שכלית מהירה ולבסוף למוות. המחלה היתה נפוצה בעיקר בקרב אוכלוסיות עניות, כדרכן של מחלות זיהומיות.
בשנת 1902 הגיעה הפלגרה לארה"ב. שתים עשרה שנים מאוחר יותר הפלגרה פגעה כבר ברוב מרכז ודרום ארה"ב, בעיקר בשחורים. ננקטו כל האמצעים המקובלים – החולים בודדו, המשפחות שלהם נודו, בתי ספר סירבו לקבל אליהם ילדים שמישהו במשפחתם פיתח סימנים עוריים של פלגרה (שדומים מאד לאלה של עגבת) וכמובן, הסטיגמה החברתית הודבקה היטב על השחורים העניים החולים.
ועדה ממשלתית לחקר הפלגרה הגיעה למסקנה כי מדובר במחלה זיהומית ומדבקת, הפוגעת בעיקר בשחורים, בעניים ובאלה הגרים קרוב לאנשים חולים.
שר הבריאות מינה את ד"ר ג'וזף גולדברגר, רופא יהודי בעל ניסיון רב בחקר מחלות טרופיות, לחקור את ההתפרצות. גולדברגר ערך מחקרים על קדחת צהובה, טיפוס ומחלות נוספות, והכיר היטב את מאפייני המחלות הזיהומיות, ומהר מאד הגיע למסקנה שפלגרה לא נגרמת על ידי חיידקים.
אבל מה היא כן? ואיך אפשר להימנע ממנה?
כאשר ד"ר גולדברגר העלה את התאוריה שלו לגבי מקור הפלגרה היו כמאה אלף חולים במחלה, 40% מהם מתו והשאר פיתחו דמנציה קשה ואושפזו במוסדות סגורים עד למותם. אילו הפלגרה היתה מחלה זיהומית, היה ניתן לעצור את המגפה, ושמו של גולדברג היה נכנס לספר דברי הימים של הרפואה כאדם שהציל את דרום ארה"ב.
אבל ד"ר גולדברגר לא היה בחור קונבנציונלי. לאחר מחקר ארוך הוא הגיע למסקנה כי פלגרה נגרמת על ידי תת-תזונה. חסר של חומר חיוני לחיים הוא-הוא האחראי לרעה החולה הזו, ולפיכך כל התיקון הנדרש הוא תיקון תזונתי.
כמובן שהקהילה המדעית לא אהבה את הרעיון הזה. תת-תזונה? בארה"ב? המדינה המפותחת והמתקדמת? לא יעלה על הדעת.
אבל ד"ר גולדברגר בשלו. הוא הסכים כי פלגרה נפוצה בקרב עניים, אך שם הבחין כי איש מאנשי הצוות הרפואי שטיפלו בחולים לא נדבק בה, בניגוד למה שקורה במחלות זיהומיות אחרות. מעבר לזה, כל החולים ניזונו מדיאטה מוגבלת מאוד שהורכבה בעיקר מבשר, מולאסה וקמח תירס. מסקנה – מקור המחלה בתזונה ולא בחיידקים.
על מנת להוכיח את התיאוריה שלו, ד"ר גולברגר החליט על ניסוי פשוט. הוא מצא שני בתי יתומים בהם כמחצית מהילדים היו חולים בפלגרה, ושינה את הרכב הארוחות שלהם לארוחות מזינות יותר. בתוך שבועיים כל החולים הבריאו. בתוך שנה הפלגרה נעלמה מבתי היתומים הללו.
המסקנות נדחו על ידי הקהילה המדעית של אותה תקופה, כמובן, ולפיכך לד"ר גולדברגר לא נותרה ברירה והוא חזר על אותו ניסוי – בבתי חולים לפגועי נפש. החולים שקיבלו את הדיאטה אותה הכתיב ד"ר גולדברגר החלימו ורובם עזבו את בתי החולים משנרפאו.
ועדיין – הקהילה לא שוכנעה.
אנשים פשוטים מג'וזף היו נכנעים, אך לא הבחור שלנו. כיאות לנצר לעם המנודה ביותר בתבל – הוא בחר לערוך ניסוי נוסף, הפעם על אסירים, והפעם במטרה לגרום לפלגרה. הניסוי הצליח מעל למשוער, ובתמורה ד"ר גולדברגר הואשם בעינויים.
אבל עדיין – לא האמינו לו! לפיכך עשה ד"ר גולדברגר מאמץ אחרון ונואש להוכיח כי פלגרה אכן נגרמת על די חסר תזונתי ולא על ידי גורם זיהומי. הוא הזריק לאנשים בריאים (כולל לעצמו ולאשתו) דם של חולי פלגרה, ערבב במזון שלהם תוצרי גוף של חולים וחזר על כך שבע פעמים.
אף אחד מהבריאים לא חלה בפלגרה, ועדיין לא האמינו לד"ר גולדברגר.
גם אחרי מחקר ארוך ומתיש שהיה מורכב מחלק אפידמיולוגי טהור (ראיונות עם תושבי כפרים בהם הפלגרה היתה נפוצה והדגמת קשר ישיר בין השינויים הכלכליים לבין הופעת והעלמות הפלגרה), ומחלק מעבדתי מרתק לא הצליח ד"ר גולדברגר למצוא את הגורם אותו חיפש. הוא מת ב 1929, מבלי להוכיח את טענתו לשביעות רצונה של הקהילה המדעית.
לא רק שמרנות רפואית עמדה לו לרועץ לג'זף שלנו, אלא גם הפוליטיקה. אם לא די בכך שהוא העיז לרמוז שבארצות הברית יש מי שסובלים מתת-תזונה, הוא המשיך וטען שהיא פוגעת במדינות הדרום ובכך רמז שהן מפגרות, בעוד שהוא עצמו בא מהצפון (מניו יורק). כאשר הציע שהממשל יממן תזונה משופרת לתושבי הדרום, הוא עורר עליו את חמת זעמם של פוליטיקאים מהדרום שסיכלו את ההצעה בעוד באבה.
רק ב 1937 הצליח צוות חוקרים לבודד את הניאצין, חומר חיוני לחיים אשר נמצא בקליפת גרעיני החיטה. עד 1940 הפלגרה הוכחדה בארה"ב, וכיום היא קיימת רק באיזורים בעולם בהם שורר רעב קיצוני.
ניאצין מוכר כיום בתוסף חיוני לכל מזון, ושמו של ד"ר גולדברגר נשמט מדפי ההיסטוריה.
אפשר ללמוד מכך שחדשנות מדעית תמיד תדחה על ידי הקהילה המקובעת בדעותיה, או שתמיד דופקים את השחורים, אבל אני מעדיפה להסתכל על הצד החיובי – אדם ספקן שבחן את העובדות הצליח להגיע למסקנה ייחודית במקוריותה, וזאת למרות הדעות המקובלות בזמנו והצורך בחשיבה החורגת מתחום התמחותו. הייתי רוצה להאמין שגם החוקרים של ימינו ניחונו באותה תעוזה ומסירות, אם כי אולי עם פחות נכונות לבצע מחקרים בלתי מוסריים בעליל…
—
כרגיל, אני אסירת תודה לאהוד מימון על עזרתו בעריכת וכתיבת רשומה זו.
—
לקריאה נוספת:
- סיפורו המרתק של ד"ר גולדברגר, כולל תיאור מלא של הניסויים (הפסיכים) שלו והתייחסות למצב הפוליטי העדין בו הוא חי.
- חייו ומותו של ד"ר גולדברגר באריכות, בקיצור, וממש מתומצת.
- למעונינים בתמונות – מכאן כדאי להתחיל לקרוא על פלגרה באריכות.
- וכאן אפשר לקרוא על פלגרה בקיצור.
"בלעחץ". זאת בערך הייתה התגובה שלי כל פעם שכתבת שהוא עשה עוד ניסוי וזה לא שיכנע אנשים. לכל הרוחות, הבן אדם הראה לכם כמה וכמה פעמים, בכל מיני דרכים שונים, שהוא צודק. מה עוד צריך?
כשאני קורא על דברים כאלו אני קצת מתבייש באנשים האלו שקוראים לעצמם מדענים. צריך קצת סיפורים על מדען ותיק ששינה את דעתו בנושא בו חשב שצדק במשך שנים אחרי הרצאה אחת או על אחת שהאמינה בתופעה וחקרה אותה במשך שנים רק כדי לגלות שהיא לא נכונה ולשנות את דעתה כדי להרגיש טוב אחרי דבר כזה.
תראה, אם נתעלם מהעובדה שהניסויים שלו היו מחרידים ולא אתים אכן מפתיע שהתעלמו מהממצאים שלו כל כך הרבה שנים. מה שמעצבן באמת זה שהוא הצליח לפענח את השרשרת האנזימתית הקשורה לניאצין, מת, ושמונה שנים אחר כך כבר גילו את הניאצין וקטפו את התהילה.
לגבי האתיות של הניסויים שלו,
בהתחשב בתקופה שבה הוא חי הוא לא חרג במידה משמעותית (אם בכלל) מהנורמות של זמנו.
נכון, אבל מותר להזדעזע למרות זאת.
קצת מזכיר לי את התגובות של לא מעט אנשים שמאמינים במדע לרפואה סינית, גם אחרי אינספור מחקרים שמראים עד כמה היא עוזרת. אני לא חושבת שמדענים הם פחות צרי מוחין מכל אוכלוסיה אחרת, אולי אפילו יותר.
לא מדויק. המחקרים לגבי רפואה סינית לא מובהקים, חלקם מראים תועלת מסוימת ורובם לא מראים תועלת, כך שההשוואה לא במקומה.
Big Damn Hero.
לבושתי, אפילו לא שמעתי על פלגרה עד שכתבת עליה. תודה לך על פוסט מצוין, כרגיל:)
שמחה לשמוע שנהנית 🙂
מרתק.
לא הכרתי את הבלוג שלך עד כה. ברואה הבאה לרשימת הרסס שלי 🙂
השגתי אותך, את מזמן ברסס שלי 🙂
טוב, נו, זה לא שהמאמרים שלו בNature או Science. ברור שזה לא נחשב.
מרתק!
איזה כיף שאת קוראת אחורה. זו מחמאה אדירה ׃)
ואם היתה אפשרות לקבל מייל שמודיע על תגובות לתגובות שלי, הייתי יודעת את זה. איזה מזל שהקריאה שלי מההתחלה קדימה הובילה אותי חזרה לפה 🙂
אז רשמית קראתי הכל. זה ממש מעט – לא בסדר. תכתבי עוד! 😛
לא ידעתי שחיידקים זה מגניב קודם. רק על מחלות נפש ידעתי לספר…
חיידקים זה סופר מגניב! ואני אבדוק את ההתראות במייל.