"יש לי סיפור על שחפת בשד, אבל נראה לי שהוא לא יעניין אף אחד חוץ מאת האצה." – סטטוס שנכתב על ידי מורין, חברתי לבאזז, ושמגלם בתוכו כמה דברים מרתקים. הראשון – שחפת. השני – בשד. השלישי – למה שזה יעניין רק אותי?
למה שזה יעניין רק אותי?
ובעצם, השאלה הראשונה שצריך לשאול כשמזכירים שחפת היא – למה בכלל להזכיר שחפת? זו מחלה שנכחדה במילניום הקודם, לא?
אז זהו, שלא. שחפת שייכת לקבוצת המחלות המגיחות, הלוא הן מחלות שחשבנו שנפטרנו מהן אך כעת מרימות את ראשן המכוער. כמו שניתן ללמוד מהשורות הראשונות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מ 1997, כבר למעלה משני עשורים שהשחפת חזרה לארץ, והיא עושה כמיטב יכולתה כדי להשתקע כאן. היבואנים העיקריים של שחפת לארצנו הקטנטונת הם מהגרים שמגיעים מארצות בהן שחפת נפוצה.
זוהי לא רק בעיה שלנו, כמובן. השחפת עולה בכל העולם, ולפי הערכות ארגון הבריאות העולמי כשליש מהאנשים בעולם נגועים בשחפת.
עכשיו זה כבר רציני.
שחפת
שחפת היא לא מחלה נחמדה. אמנם גסיסה מול המדרגות הספרדיות או תוך כדי החייאת הלשון העברית נשמעת ככר פורה ליצירות מענינות, אך זוהי לא הדרך שבה הייתי ממליצה לחברי לקבל השראה. ביננו, אין הרבה דברים מושכים פחות משיעול עד יריקת דם, חום גבוה וירידה במשקל.
התמונה מתוך http://medicineworld.org
זוהי מחלה שנגרמת על ידי חיידקים בעלי השם המשובח Mycobacterium tuberculosis. אצל חיידקים השם הראשון הוא שם המשפחה והשם השני הוא השם הפרטי. למשפחת המיקובקטריה שייכים גם חיידקי הצרעת ומחלות מגניבות אחרות, וכולם מאופיינים בעמידות לחומצה, מעטפת מיוחדת והתרבות איטית.
למה זה חשוב?
עמידות לחומצה – אם בולעים את החיידקים הם לא מושמדים בקיבה וחופשיים לנדוד למערכת העיכול וממנה להגיע לדם ולשאר הגוף. כלומר – איבדנו קו הגנה קריטי מפני מחלות.
מעטפת מיוחדת – גורמת לתגובה מרתקת במערכת החיסון שלנו. במקום לחסל את החיידק מערכת החיסון יוצרת מעין "גדר" המבודדת את החיידקים מהסביבה, וכך מונעת מהם לפלוש לאיברים אחרים. ה"גדר" הזו נקראית גרנולומה. היא נראית כמעין ענן קטן בצילום חזה, ובבדיקה פיזיקלית אם נוקשים על האיזור שבו היא נמצאת שומעים צליל של חבית ריקה. כך מספרים, בכל אופן, לי לא יצא לבדוק מקרוב חולי שחפת (וטוב שכך).
התרבות איטית – זה אומר שהמחלה מתפשטת באיטיות בגוף, כלומר עובר זמן ארוך מאד עד להופעת הסימנים הראשונים, ובכל התקופה הזו האדם מדבק. בנוסף, מכיוון שאנטיביוטיקה פוגעת בחיידקים בשלבי התרבות, הרי שהטיפול אורך זמן רב (כדי לתפוס את כל החיידקים).
שחפת מאופינת במספר תסמינים, בינהם שיעול, יריקת דם, ירידה במשקל וחום. הבעיה עם התסמינים האלה היא שאלא אם מדובר במשוררת תושבת דגניה שכותבת על חייה האומללים, אלו לא סימנים ייחודיים לשחפת. למעשה אלה תסמינים של מחלות רבות, בינהן סרטן דם, סרטן ריאות, ואפילו טיפול שיניים לא מוצלח. כלומר – לא רק שהמחלה מדבקת לאורך זמן, קשה לאבחן אותה והטיפול מתאחר.
אבל לא צריך להכנס לפאניקה – מכיוון שהחיידקים מתרבים באיטיות נדרשת חשיפה ממושכת לאורך זמן כדי להדבק בשחפת, והחשופים העיקריים הם בני המשפחה ועובדי מערכת הבריאות שפוגשים חולי שחפת על בסיס יומיומי.
אז איך היא הגיעה לשד?
חיידקי השחפת לרוב נשאפים, מגיעים לריאות, מקימים שם התיישבות בלתי חוקית וממשיכים להפיץ את עצמם דרך הנשימה. אבל בזמן שהם בריאות יש להם גישה לזרם הדם. בדרך כלל מערכת החיסון מחסלת אותם ברגע שהם נכנסים לשם, אבל לפעמים הם מצליחים לחמוק ממנה ולהקים מושבות באיברים מרוחקים בינהם הכליות, העצמות וכן, אפילו בשד.
חשוב לדעת שהנגעים האלה לא מדבקים – רק שחפת ריאתית מדבקת.
וטיפול?
יש, כמובן. טיפול בשלוש תרופות במקביל שתוקפות את החיידקים בכמה נקודות פגיעות. כאמור, בגלל ההתרבות האיטית נדרש טיפול ארוך, מה שגורם לייאוש אצל רבים מהחולים. הם כבר מרגישים טוב, אז למה להמשיך לטפל? הפסקת הטיפול מוקדם גורמת להופעת חיידקים עמידים לטיפול, מה שמהווה בעיה רצינית במערכת הבריאות ומהווה אחד מהגורמים להרמת הראש החוזרת של השחפת. הגורם השני הוא האיידס, אבל אליו נתייחס ברשומה נפרדת.
לשחפת עמידה לאנטיביוטיקה יש קו שני של טיפול, ולאחריו קו שלישי. חולים כיום נכנסים למערכת מקיפה במסגרתה אחיות מגיעות אל החולה הביתה ומוודאות שהוא לוקח את התרופות שלו בזמן כדי למנוע את התפתחות החיידקים העמידים.
ומה מגניב בה?
במהלך ההיסטוריה שחפת זקפה לזכותה את מירב הנפגעים. יותר אנשים מתו משחפת מאשר מדבר, שפעת או סרטן. רקורד מכובד, לא?
דבר שני, היא מהווה אתגר אבחוני – גם מבחינת התסמינים שאינם ספציפים לשחפת ובעיקר כאשר מופיעה שחפת מפושטת. האשה שגרמה לסטטוס שהחל את הרשומה הזו היתה בטוחה שיש לה סרטן שד, למשל. מחלות זיהומיות לרוב בעלות הסתמנות מאד ברורה, ומיעוטן מצליחות לבלבל את הרופאים כמו שחפת (או עגבת, אבל אליה עוד נגיע).
מבחינתי הדבר הכי מגניב בשחפת היא העובדה שזו מחלה שניתן לטפל בה. תחשבו – אילו היתה לנו תרופה לסרטן, או למחלות לב, או לכל אחת מהמחלות שמאיימות להרוג את רוב העולם בימינו לא הייתם חושבים שזה מגניב?
גם היסטוריה שחוזרת לחיים וגם דרך טיפול יעילה – מה עוד אפשר לבקש?
לקריאה נוספת:
אצה יקירתי, פוסט משובח:) מי יתן ולא תיתקלי אישית בשחפת.
תודה רבה, אעשה כמיטב יכולתי 🙂
ברכות על הבלוג החדש והרשומה המשובחה. אכן, שחפת מגניבה.
אוף, רק לפני שבוע שמעתי הרצאה על חיידקי שחפת, ואני לא מצליח לשחזר אותה. אני זוכר שהחוקרת השוותה את קצב המוטציות שמצטבר בחיידקי השחפת. אבל אני לא זוכר מה היתה המסקנה שלה.
השאלה היא – קצב המוטאציות יחסית למה?
זהו,שאני לא בדיוק זוכר. היא השוותה נתונים גנומיים של זני שחפת שנאספו מכמה עשרות חולים וכמה זני מעבדה. ואני ממש ממש לא זוכר מה היא בדקה בדיוק ומה היו המסקנות שלה.
היא השוותה גם זניאחרים מאותה משפחה, וגם משפחות חיידקים אחרות כמו אי קולי. אחד הדברים שהיא מצאה הוא שאחד מחיידקי המעיים שנחשב למין נפרד הוא למעשה תת זן של אי קולי.
בחלק השני של ההרצאה שלה היא בדקה האם הבדלים באחוזי GC בגנום קשור לbias של מוטציות מסוג מסוים. המסקנה היא שלא – הרוב המוחץ של המוטציות הוא מסוג אחד עיקרי (כן, שכחתי איזה. אולי T ל-G)
כשתמצא – אשמח אם תשלח לי את המצגת / המאמר / הרפרנס.
פינגבאק: מחסומים לא פוליטים | סוף העולם – מבט מהיציע
פינגבאק: המתחזה הגדול | סוף העולם – מבט מהיציע
פינגבאק: משרלוק ועד פייתון | סוף העולם – מבט מהיציע
פינגבאק: דברים שמשאירים אותי ערה בלילה | סוף העולם – מבט מהיציע