זכרונות מאפריקה – חלק ראשון

 

כידוע, תמונה אחת שווה אלף מילים. לפיכך, הנה עשרים אלף מילים (וקצת) על הנסיעה שלי לדרום סודן.

רקע

דרום סודן היא רפובליקה חדשה והמדינה הצעירה ביותר באו"ם. היא קיבלה עצמאות בשנת 2011, לאחר שנפרדה מסודן. בשנת 2013 פרצה מלחמת אזרחים בין צפון המדינה לדרומה, והמלחמה עוד לא הסתיימה. בנוסף היא סובלת מבצורת, רעב ומחלות (בראשן מלריה, שחפת ואיידס).

היא מדורגת במקום הראשון מבחינת Fragile States Index, מדרג הבודק עד כמה מדינה יציבה. היא עקפה את סומליה לפני שנה, וכעת דרום סודן היא המדינה הכי-פחות יציבה מכל המדינות בעולם (המוכרות באו"ם).

בדרום סודן 11 מליון תושבים, מתוכם 2 מליון ברחו מבתיהם. כל המדינה מרוצפת במחנות פליטים המיועדים למי שברח מצפון המדינה. יש במדינה מעל 150 שבטים שונים, ופרט למלחמה בצפון יש כל הזמן פלישות ופגיעות הדדיות בין השבטים.

הגעתי לדרום סודן להעביר קורסים בבריאות הציבור לאחיות, פרמדיקים ועובדי בריאות במסגרת תוכנית הבריאות של ישראאייד בדרום סודן. בשבוע הראשון שהיתי בג'ובה, בירת המדינה. בגלל הנחיות הצבא לא ניתן לצלם בחלק גדול מג'ובה, ולפיכך יש לי מעט מאד תמונות ממנה.
את השבועיים הבאים ביליתי בלניה, עיר גדולה ובה בית חולים ענק (במושגים המקומיים). בלניה העברתי שני קורסים: הראשון היה על אבחון וטיפול במצבי חירום בילדים, והשני היה בנושא חיסונים. בשני הקורסים היו אנשים שונים, עם ידע רפואי שונה, מרקע שונה, ולמדתי מהם המון על רפואה בתנאים שונים לגמרי מהתנאים שבהם אני רגילה לעבוד.

ג'ובה

IMG_20150519_173258

במרכז ג'ובה יש בית הארחה, ובמרכזו ספריית מדע בדיוני נפלאה. ביליתי שעות רבות בנבירה בסיפרייה והבטחה לעצמי שאקרא את הכל עד סיום התקופה שלי כאן. כמובן שלא הצלחתי…

 

לניה (וקצת יאי)

 

IMG_20150526_101123

כיור שטיפת ידיים של יוניצ"ף שהוצב מחוץ לכיתת הלימוד שלנו. ממלאים אותו בג'ריקנים גדולים. המים לג'ריקנים נשאבים מבאר במרחק של קילומטר וחצי (בערך). כמובן שאלה אינם מי שתיה, ומיועדים לשטיפת ידיים בלבד. לא בתמונה: סבון כחול של יוניצ"ף. מעבר להכל, הכיור הזה הזכיר לי בכל בוקר שאני באפריקה.

IMG_20150526_103140

מחוץ לכיתת הלימוד בלניה. מצד ימין של השביל – גנרטור (שלא עבד, השתמשנו בגנרטור אחר). בקצה השביל – השירותים, שהיו שירותי בול-פגיעה והיו… מאתגרים מאד עבורי.

ארוחת צהריים! בצלחת שלי – פירה משורש דמוי תפוח אדמה ועלים כתושים ומבושלים בצורות שונות. כן, אני אוכלת עם הידיים. בדרום סודן התנהג כדרום סודאני.

IMG_20150529_100644

פח לאיסוף מחטים בבית החולים של לניה. כן, הוא עשוי מקרטון. כן, זו בעיה בטיחותית. לא, אין אופציה אחרת שרלוונטית לתקציב ולמקום. זה הכי טוב שיש.

IMG_20150530_183056

מרפאה פרטית מפוארת ביאי (Yei), עיר נהדרת בה ביקרנו בסוף השבוע. המרפאה מספקת שירותים של רפואה פנימית ומיילדות. הסיבה שיאי היא עיר כל כך נהדרת – יש בה רשת חשמל שפועלת כמעט כל שעות היום.

IMG_20150530_182600

אמנם יש רשת חשמל, אבל אין משאבות מים או צנרת. זהו מקור המים במרפאה הפרטית ביאי – באר פרטית בחצר המרפאה. אלה לא מי שתיה, צריך להרתיח אותם כדי לשתות אותם. הם משמשים לרחצה ובישול בלבד.

IMG_20150604_114728

חזרה בלניה, באחד ממתחמי ארגוני הסיוע בעיר. אלו ארגזי חיסונים שהגיעו אך טרם נפרקו. חלקם יועברו כמו שהם לכפרים בהם הם נחוצים וחלקם יאוכסנו במקרר לשימוש עתידי.

IMG_20150604_115131

ארגז חיסונים שמאפשר לשמור על קירור. אין לחשוף לשמש ישירה, צריך לשמור במקום קר (יחסית). שימו לב לכתובת הפשוטה, שלא דורשת ידיעת שפה ברמה גבוהה כדי לשמור על ההנחיות.

IMG_20150604_115143

ארגז חיסונים שיש להעביר במהירות ליעדם ו/או למקרר מתאים. יש תיאוריה שלמה לגבי איזה חיסונים מאפסנים באיזה מקום במקרר, וכך גם לגבי ארגזי קלקר כמו זה. המטרה היא לשמור על החיסונים למשך זמן ארוך ככל הניתן.

IMG_20150604_115744

מקרר לשמירת חיסונים. הוא מחובר לגנרטור באופן תמידי, כך שהחיסונים שהגיעו לכאן לא מתקלקלים. הם מוצאים מכאן ומועברים בארגזים מתאימים ליעד בו הם נדרשים.

IMG_20150604_121642

בית החולים של לניה. מטפל במחוז שלם. יש בו מחלקה פנימית ומחלקת ילדים, שלוש אחיות ושני עובדי בריאות בכירים, שהם אנשים שלמדו רפואה במשך ארבע שנים. יש מחלקת כירורגיה, אולם אין רופא כירורג או מרדים, ולכן היא ריקה.

IMG_20150604_171251

מפת מחוז לניה. ריבוע ריק (PHCC) הוא מרפאה שבה יש אחות ועובד בריאות, ולפעמים יותר מאחד. זהו המרכז שבו אפשר לקבל תרופות שונות ולתת נוזלים דרך הוריד אם יש ילד מיובש. עיגול שחור (PHCU) הוא מרפאה שבה יש רק עובד בריאות, ושם אפשר לקבל אבחון בסיסי, תרופות בבליעה וחיסונים. בכל שאר המחוז אין שירותי בריאות אלא רק עובדי בריאות שמגיעים בסיורים רגליים כדי לבדוק את הילדים ולספק רפואה בסיסית.

IMG_20150528_173021

עצי מנגו ענקיים מנקדים את כל דרום סודן. לצערי הגעתי בסוף עונת המנגו, ולכן לא אכלתי כמעט מהפרי, אחד היחידים שאין בעיה לאכול כשהם טריים, כיוון שהקליפה שלו מספיק עבה ולפיכך הפרי בטוח לאכילה.

IMG_20150528_124521

לצד העוני והמלחמה יש מדינה יפהפיה, שאני מאד מתגעגעת אליה.

 

ישראל

 

IMG_20150607_164103

ערב לפני שחזרתי הביתה הקטנה (בת שבע וחצי אז) בילתה את כל הערב בציורים וניפוח בלונים (עם עזרה מאבא שלה) כדי להכין את הבית לכבודי.

IMG_20150607_164110

נחתתי בארץ בחמש בבוקר. הגדול (בן אחת עשרה וחצי אז) התעורר בארבע כדי להכין לי ארוחת בוקר אמיתית – פנקייקים עם שוקולד, שהמתינו לי כשהגעתי הביתה, חמימים וטעימים במיוחד.

 

ברשומה הבאה – מה אורזים ואיך מתמודדים עם בעיות הבריאות העיקריות במדינה שבה מערכת הבריאות כל כך שונה ממערכת הבריאות לה אני מורגלת?

רוצים לעזור?

  • כאן אפשר לתרום לישראאייד, שלהם פרויקטים נהדרים במקומות נוספים בעולם.
  • כאן אפשר לתרום ליוניצ"ף, שמנסים להפחית תמותת תינוקות וילדים בכל העולם.
  • כאן אפשר לתרום ל GAVI, ארגון שמטרתו להנגיש חיסונים במדינות מתפתחות.

 

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה קצת מכל דבר. שמירת הקישור.

תגובה אחת ל זכרונות מאפריקה – חלק ראשון

  1. ניר דריימן כתב/ה:

    מה עם חלק ב'??
    ומה הקנה מידה של המפה של לניה? כמה זה גדול?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *