בואו נעשה סדר

המון שמועות מתרוצצות בימים האחרונים בנוגע למגיפת האבולה של מערב אפריקה. יש מקרים במרוקו! בברזיל! בארה"ב (טוב, זה דוקא נכון, אבל הם מיובאים בכוונה)! יש לארה"ב תרופה לאבולה! והיא שומרת אותה לעצמה! אין בכלל אבולה, והכל קשר של ארגון הבריאות העולמי כדי להכריח את האפריקאים להתחסן! חיסונים עושים אבולה! זה בכלל לא אבולה אלא חסר בויטמין סי!

כמות הקונספירציות וחצאי האמיתות שמתרוצצות ברשת הפכה לבלתי נסבלת. לפחות עבורי. אנשים מתים, באמת, ממחלה שאין לה תרופה, והמערב עסוק בהפרחת שמועות בפייסבוק.

אז הנה קצת סדר:

התסמינים של אבולה מאד לא ספציפים. המחלה מתחילה כחום, כאבי שרירים, ובמקרה של הזן הזה – הקאות ושלשול דמי. אלה יכולים באותה מידה להיות תסמינים של כולרה, E.coli, ואפילו מלריה. האבחנה הסופית נעשית על ידי בדיקת PCR שנועדה לגלות את קיום הוירוס בדם. בלי התוצאה הזו אי אפשר לקבוע שאדם הוא חולה אבולה.

הטיפול בחולי אבולה

בארה"ב יש שני חולי אבולה כרגע, שניהם רופאים שנדבקו בעת שעזרו לחולי אבולה במערב אפריקה. הם הגיעו לארה"ב בטיסה מיוחדת, היו בבידוד מוחלט וכרגע מאושפזים במתקן של ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות) באטנלטה. הם לא מקבלים תרופה סודית לאבולה אלא נוגדנים של אדם שהחלים מאבולה.

הטיפול הזה יקר מאד, ולא זמין באפריקה בשום דרך. הוא גם לא יהיה זמין באפריקה כי המדינות הנגועות הן בין המדינות העניות ביותר בעולם והן לא יכולות להרשות לעצמן לקנות טיפול נסיוני למאות חולים. המצב הכלכלי שם רעוע ביותר, המדינות משוסעות על ידי רעב ומלחמה, ובואו לא נשכח את המגיפות האמיתיות – איידס, מלריה ושחפת, שקוטלות הרבה יותר אנשים ביבשת בכל יום ממה שהאבולה הצליחה לעשות בארבעת החודשים האחרונים.

ארה"ב עובדת על פיתוח חיסון נגד אבולה. עד כה הוא נראה יעיל בקופים. טרם הוכח שהוא יעיל בבני אדם, ומה שחשוב יותר – טרם הוכח שהוא לא מסוכן לבני אדם. החיסון עוד לא עבר את כל שלבי הניסוי הדרושים לאישור תרופה בארה"ב, ובכל מקרה הוא לא יהיה זמין לחולים באפריקה. גם אם יאיצו מאד את הייצור שלו ייקח חודשים לוודא שהוא אכן יעיל למניעת המחלה ואכן לא מזיק לחולים. עד אז יש סיכוי טוב שהמגיפה תשכך.

אין כרגע תרופה יעילה נגד אבולה. יש כל מיני דברים בפיתוח, אף אחד מהם לא קרוב אפילו לניסוי קליני רחב היקף בבני אדם, הדרוש להוכחת יעילות של התרופה.

שלבי הניסוי הקליני

לוקח שנים לפתח תרופות וחיסונים. אחרי שנגמר השלב של הפיתוח הבסיסי מתחילים ניסויים בבעלי חיים, ורק אחרי הוכחת יעילות בבעלי חיים בעלי מערכת דומה לזו של בני אדם (שונה בין התרופות והחיסונים השונים) אפשר לעבור לניסויים בבני אדם. על מנת לאשר תרופה לשימוש בבני אדם בשלב הראשון צריך לוודא שהתרופה לא מסוכנת בבני אדם בריאים. מדובר לרוב במספר מועט של מתנדבים בריאים לגמרי, שמקבלים מינונים שונים של התרופה עד להגעה לרמה שנחשבת לתקינה ועם מעט תופעות לוואי ככל הניתן. במקרה של חיסונים מדובר על המינון שיוצר נוגדנים בדם ברמה מספיקה. בשלב השני נותנים את התרופה לחולים על מנת לראות שהיא לא מחמירה את המחלה אותה בודקים. בשלב השלישי נותנים את התרופה לאלפי אנשים, חצי מהם מקבלים את התרופה והחצי השני מקבלים תרופת דמה נטולת פעילות רפואית. זה השלב שבו בודקים האם התרופה באמת יעילה, או שמא התוצאות שהגיעו במבחנים המוקדמים היו שגויות.

רק אחרי השלב השלישי אפשר לתת את התרופה באופן סדיר.

אי אפשר לדלג על שלבי ניסוי קליני. אפשר במקרים מסוימים להניח יעילות של תרופה אם קיימת תרופה (או חיסון) שפועל במנגנון דומה, ואז מספיק להראות שהתרופה יעילה באותה מידה ולא מסוכנת. במצבים כאלה, של קיום תרופה מוקדמת, הוכחת אי-נזק ויעילות דומה לתרופה הקיימת, אפשר לדלג על השלב השלישי ורחב ההיקף ולשחרר את התרופה מוקדם.

אפשרות אחרת "לדלג" על שלב הניסוי רחב ההיקף היא במקרה של מחלה יתומה. מחלות בהן יש מספר מועט של מקרים, ולכן אין סיכוי לעולם לקיים ניסוי של אלפי אנשים לוידוא יעילות התרופה. גם במקרה הזה נדרשים השלב הראשון והשני לפני אישור התרופה.

החיסון לאבולה כרגע לא עונה על אף אחד מהקריטריונים האלה. למרות הכאב והסבל הנורא, אי אפשר לדלג על שלבים. גם אם ההתפרצות תגיע לאמריקה – עדיין לא ידלגו על שלבים, אם כי בזכות הכסף שיוזרם למערכת מאד יכול להיות שהאישור יואץ. אבל בואו לא נקווה שהמחלה הזו תגיע לאמריקה כי אז היא תגיע גם לארץ.

ומה יקרה אם זה יגיע לישראל?

כרגע אנחנו מוגנים מכיוון שאין טיסות ישירות מהמדינות הנגועות לישראל. כמו כן, כדי להדבק באבולה יש צורך במגע עם הפרשות של חולה אבולה, כך שמי שנמצא בסיכון הם בני משפחה ואנשים המטפלים בחולי אבולה, ואותם קל לזהות.

למשרד הבריאות יש תוכניות לטיפול במקרה של התפרצות, כולל חדרי בידוד וחליפות הגנה מתאימות לצוותים המטפלים. יש אפילו גיבוי חוקי לנושא.

מבחינת החולים

יש היום מעל 1,700 חולים בסיירה לאון, גינאה וליבריה. יש מעל 900 מתים בשלוש המדינות האלה. בניגריה יש מקרה אחד, ואולי עוד מקרה. השאר עוד לא הוכחו מעבדתית. אין מקרים עם אישור מעבדתי לאבולה בטוגו, גאנה, ברזיל, מרוקו, ערב הסעודית או כל מקום אחר ששמעתם עליו. יש אנשים חולים שמגיעים עם סימפטומים של חום, הקאות ושלשולים, וחלקם מתים. המתים מגיעים לכותרות. זה לא הופך אותם לחולי אבולה.

אז מה עושים עכשיו?

נרגעים. אם רוצים לעשות משהו יותר רציני – אפשר לתרום כסף ל"רופאים ללא גבולות" שעובדים בפרך במדינות הנגועות. אם יש לכם השכלה מתאימה – אפשר להתנדב לצאת לטפל בחולים.

לכל השאר, הנה חתול:

חתול נטול אבולה

—

תודה רבה לאהוד מימון על העריכה החביבה.

–להרחבת הידע:

• עדכונים על ההתפרצות באתר ארגון הבריאות העולמי. זהו מקור המידע המהימן העיקרי לגבי המקרים החדשים.
• מאמר על בדיקת PCR לזיהוי הוירוס בדם. הוא מעט ישן, אבל מעניין.
• וכמובן, אתם תמיד מוזמנים לדף הפייסבוק של הבלוג לעדכונים רצופים לגבי המקרים החדשים בהתפרצות הזו ועדכוני מגיפות בכלל.