הסליל הפרום

Helix היא סדרת מתח חדשה שיוצריה מתעקשים שהיא מד"ב, מסיבה לא ברורה לי. מדע בדיוני הוא סיפור בדיוני מבוסס מדע, ואת זה, ככל הנראה, יוצרי Helix שכחו.

פרק הפיילוט מתחיל בערימת גופות מדממות ושני גברים בחליפות מיגון מלאות שמציעים מים לאחת הגופות, שמתגלה כאדם עירום למדי ומדמם באופן מוחלט. עשר שניות לתוך הסדרה, וכבר התחלתי לזעום, כי איזה רופא מציע מים לאדם מדמם ומתנשף? צריך להצמיד לו חמצן! לפתוח דרכי אוויר! לנטר את לחץ הדם שלו! להתכונן לניתוח אפשרי! מה מים, מה?

כותרות, ומתחילים.

אתה נראה לי במצוקה. רוצה מים?

מהאווירה המורבידית של הפתיחה עוברים ל-CDC באטלנטה, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, *ה*מקום לניטור מחלות זיהומיות בעולם. הם גם מגניבים, גם מפורסמים, וגם נגישים מאד. קל להגיע לבניינים שלהם, קל להשיג אישורים לצלם שם, ועוד יותר קל לקבל מהם הכוונה מדעית, כפי שהוכיח הסרט contagion.

איש מוכר-במעורפל (אני גרועה בזיהוי שחקנים) מחפש ידית בת מאה וחמישים שנה. העוזרת הנאה שלו מופיעה, כולה עם פן ואיפור ומוצאת לו את הידית. הי, הופ, עוברים לתדרוך של אנשי שטח חדשים של ה-CDC, בו אותו אדם מציג את עצמו כמנהל צוותי השטח, נותן להם נאום מוטיבציה, מספר להם על רופא מסוף המאה ה-19 שגילה שכולרה מועברת במים, מניח את הידית על השולחן, זורק מבחנת כולרה באוויר, כולם נבהלים ואני צורחת למסך "אבל כולרה לא מועברת באוויר!"

כי כולרה לא מועברת באוויר. אני יכולה לנפץ מבחנת כולרה על הרצפה במרכז החדר ואף אחד לא יחלה. אף אחד לא ימות. כולרה מועברת בבליעה. רק אם הוא היה שופך את תוכן המבחנה לספל הקפה של אחד מהנוכחים היתה קיימת איזושהי סכנה שאותו אדם ידבק בכולרה, וגם אז – למי אכפת? זו ארה"ב של שנת 2013, אף אחד לא מת מכולרה שם. זו לא האיטי.

(ובואו לא נתחיל מלהזכיר שגודל הידית של המשאבה הוא מטר ומשהו והיא אבדה מזמן, כפי שסיבוב וויקי קצר היה מגלה להם, כך שמה שהוא מציג להם זה חיקוי עלוב שאפילו לא קיים).

אז יש לנו את צוותי השטח של ה-CDC שאף אחד מהם לא יודע היסטוריה ולא מבין במיקרוביולוגיה. יופי של פתיחה.

יש הצגת דמויות עם פרטי ה"עלילה" שמשום מה התעקשו לתחוב לסדרה הזו (אחיו שכב עם אשתו, ואז הוא התגרש ממנה, והעוזרת שלו מאוהבת בו, ויש עוד איזושהי בלונדינית… עזבו), והי-הופ, עוברים לגרינלנד.

מסתבר שבמתקן צבאי סופר-סודי עשו ניסויים אולטרא-לא-חוקיים, והתוצאה היא שיש להם עכשיו מלא זומבים בתהליכי התהוות או משהו כזה. לא באמת טרחתי לשים לב לעלילה הגדולה כי הפרטים שגעו אותי.

הצוות מגיע לבדוק את החולה (ההוא שקיבל מים קודם לכן). המצלמה מראה לנו בדרמטיות את מה שאמור להיות האק"ג שלו. למעשה זה מד נשימות, והוא סדיר לגמרי. החולה שלנו סבבה אגוזים. מד נשימות לא נראה בכלל כמו דופק פעימות לב, אבל למי אכפת, הם עדיין קובעים שהחולה במצב קריטי. לחץ דם של 15 נשימות בדקה הוא בעייתי, אני מסכימה איתם לגמרי.

אף אחד לא טורח לבדוק את החולה. עם סטטוסקופ ודברים כאלה. כמו ש"רופאים" עושים. העיקר שהם מציינים שוב ושוב ש"כולנו דוקטורים כאן". אני משערת שהם דוקטורים למדע בסיסי, כי לא נראה לי שלמישהו מהם יש MD.

אחת ה"מדעניות" מנסה לקחת לו דם. בלי חוסם ורידים, כמובן, בלי לחטא את האיזור, עם כפפות ענקיות שבקושי אפשר לעבוד איתן, בטח שאי אפשר למשש איתן וריד. החולה מתחרפן ומנסה לתקוע את המחט בצוואר של ראש הצוות. המדענית שולפת מזרק ענק עם חומר הרדמה כלשהו ומיד מזריקה אותו לחולה שנרדם בבת אחת.

המצלמה מתרחקת ואנחנו מגלים שהחולה מחובר לעירוי נוזלים. אתם יודעים איך מכניסים עירוי נוזלים? היישר לוריד! כזה שאפשר לקחת ממנו דם, ולמעשה זה הנוהל הרגיל לפני הכנסת עירוי! אתם יודעים מה עוד אפשר להכניס לעירוי נוזלים? חומרי טשטוש כדי שהחולה המופרע לא ינסה לדקור את ראש הצוות בצוואר! אתם יודעים מה עוד אפשר לעשות? לכבול את החולה המופרע למיטה!

<אנחה>

מדענית להשכרה

בשלב הזה אנחנו נחשפים למעבדות החיות שיש במתקן הסופר-סודי, ולניסויים מאד מרושעים שהם עושים שם, כמו יצירת עכברים ללא איברי מין חיצוניים. זה מאד יעיל אם שוכחים שלפחות זכרים משתמשים באיברי המין שלהם גם כדי להשתין, כך שאני משערת שאלה העכברים עם השלפוחית הגדולה בעולם.

עזבו, זה שטויות לעומת החלק שבו אחת מהמדעניות מנסה לתפוס קוף שברח מהכלוב שלו, בפירוש מבועת ותוקפני, והיא עושה לו "פססס פססס", ודוחפת את הפרצוף שלה לכלוב שבו הוא מתחבא. זה מייצר את הסצינה המותחת להפליא בה הקוף קופץ לה על הפרצוף וקרן קופצת מהספה וצועקת על הטלוויזיה "לא ניגשים לחיות מעבדה בלי מיגון!".

או החלק בו הם מסתכלים על וירוסים במיקרוסקופ אור.

או החלק בו הוירוס נראה בדיוק כמו תולעת והם מסתכלים על סרטון בו הוירוס תוקף תאי דם לבנים ומשנה אותם למבנה עם כלונסאות ומכאן מסיקים שהוא משנה את התוקף.

או החלק בו הם לא עושים בכלל PCR, כי למה לעשות ריצוף גנטי לוירוסים ידועים בטכנולוגיה מהירה וזולה יחסית במתקן סופר-משוכלל שיש בו את כל מה שצריך, אם אפשר להגיד שלוש פעמים בדקה "רטרו-וירוס" כי זה נשמע אינטליגנטי.

או! החלק בו אחת מהמדעניות אומרת שכלבת הוא וירוס שגורם לקורבן שלו להפוך לתוקפן, והמדענית השניה אומרת "כן, אבל הוא לא משפיע על ההתנהגות של הקורבן".

או החלק בו מתברר שהוירוס הזה מדבק בצורה הכי חסרת הגיון שיש בעולם – על ידי העברת ריר שחור במגע ישיר מפה לפה. למה הוירוס לא מדבק באוויר? כי הוא לא אינטליגנטי מספיק בשביל לעוף, אני משערת.

למה, הו למה, תסריטאים מתעקשים להמציא מחדש דברים שנראים להם מרשימים במקום לעשות תחקיר פשוט? וירוס אבולה עמיד נישא באוויר מפחיד יותר מכל דבר אחר על פני הכדור. טוקסופלזמה יכולה לשנות התנהגות, ומאפשרת להכניס לסרט המון חתולים על הדרך. אמבות טורפות מוח, דֶבֶר עמיד לאנטיביוטיקה, אנתרקס, אבעבועות שחורות, נורווירוס, חסרים לנו דברים שיכולים להרוג אותנו בסטייל?

אני אצפה כמובן בהמשך הסדרה, אם כי סביר שבן-זוגי ימנע מצפיה משותפת, כי כמו שהוא אמר בעצמו "הליקס זו לא סדרה שאפשר לצפות בה עם אפידמיולוגית לידך".

mind: blown

להרחבת הידע:

• למי שמעוניין לרכוש אחת לגינה, משאבות מים ידניות.
• כל שמות מחוללי המחלות ברשומה מובילים לרשומה אחרת באותו עניין, למדענים המטורפים שביננו.
• דעה הפוכה משלי ב io9 (משם גם לקוחה התמונה של "המדענית").
• תמונת החולה הנואש לקוחה מכאן.