בואו נדבר על מין.
נשים עם גברים, נשים עם נשים, גברים עם גברים וכל מה שבין לבין – הדבר הזה שבני אדם בוגרים עושים זה עם זה. לפעמים בשביל הנאה, לפעמים בשביל לפרות ולרבות, לפעמים בכפייה, לפעמים כי זה מה שמצופה מהם בשכבת הגיל שלהם. לפעמים לא עושים כלום בכלל ורק רוצים.
נו, מין.
מין – הצעת הגשה
אנחנו לא אוהבים לדבר על מין. בחברה שלנו זה נושא שהוא טאבו שניתן להפר אותו רק במקרים מסוימים, ורק בכפוף לכללים ספציפיים. מותר לנשים לדבר עליו עם החברות שלהם, פחות עם החברים. מותר לגברים לדבר עליו, כל עוד הם לא מודים בכך שלפעמים הם מאוהבים בבחורה שאיתה הם שוכבים. וכמובן שמין של בני זוג מאותו המין אסור בתכלית האיסור בחברות מסוימות. לא לדבר עליו ובוודאי לא לעשות אותו.
והנושא שעליו הכי פחות אוהבים לדבר הוא מין בקרב הילדים שלנו. אני לא מדברת על פדופיליה. אני מתכוונת לרגע שבו הם יהיו בני עשרה נלהבים (בדיוק כמו שאנחנו היינו) או בני עשרים-פלוס מבוישים, או בני שלושים ומעלה שעוד לא התנסו בכלום וחושבים שהם צריכים להסתיר את זה מכול העולם. באיזשהו שלב הם ישכבו עם מישהו, וזה דבר שעליו אנחנו, ההורים, לא אוהבים לחשוב.
גם אם אנחנו לא רוצים להודות בזה, עם כל הפתיחות שלנו, לכולנו ברור שהבת היפהפייה שלנו תשכב אך ורק עם אביר חלומותיה (שגם הוא יהיה בתול, כמובן), אהובה תכול העיניים מהתיכון. והבן שלנו? הוא יבחר את בת זוגו בזהירות מרובה עד שיכניס אותה בברית הנישואים טרם יבקע את בתוליה. ורק עם בחורה אחת.
והדבר שעליו אנחנו עוד פחות אוהבים לדבר הוא מחלות מין.
מחלות מין, כידוע, מדביקות אך ורק את השרמוטות, את ההומואים, את זאת שמתלבשת חושפני מדי או את זה שמתחיל עם כל מה שזז. אף פעם לא את הילדים שלנו.
ואם מזכירים מחלות מין, אז ברור שכשהילדים שלנו ישכבו עם בחיר לבם הם יעשו את זה בזהירות המרבית – עם קונדום, תמיד מרצון, אף פעם לא תחת לחץ, אף פעם לא כי זה מה שהם חושבים שמצפים מהם, אף פעם לא בטעות, אף פעם לא כשהם שתויים או מעופפים מסיבה אחרת. נכון?
על מי אנחנו עובדים? הרי הילדים שלנו יעשו בדיוק את אותן טעויות כמונו, או שיצליחו לעשות טעויות חדשות לגמרי. הם ישכחו לשים קונדום, הם ישכבו עם בני זוג מזדמנים, והם בעיקר יהיו בטוחים שהם בסדר כי הם הרבה יותר חכמים ומבינים מאיתנו, ההורים שלהם. יש בני נוער היום שמשוכנעים שמין משמעותו חדירה, ולכן כל אקט מיני ללא חדירה הוא בסדר ובטוח. יש המון מחלות שמועברות ביחסי מין. המון. רובן מועברות גם ביחסי מין ללא חדירה. הרפס וזיבה, למשל, מועברות גם במין אוראלי. איידס יכול לעבור במין אוראלי. ועוד לא דיברנו על כלמידיה, מחלות חיידקיות ועוד.
רוב המחלות האלה ניתנות למניעה על ידי שימוש בקונדום, שהוא אמנם המצאה גאונית, אבל מעטים הגברים שמשתמשים בו. ואם אתם עומדים להגיד שמי ששוכבת עם גבר בלי קונדום מגיע לה, תזכרו שזו עלולה להיות הבת שלכם. כי היא עם החבר שלה כבר המון זמן, והוא הבטיח לה שהיא הראשונה שלו. וכן, ברור לי שהבן *שלכם* לא הומו, ולכן לעולם לא יצטרך לבקש מהגבר שאיתו לשים קונדום. ובכל מקרה הם יעשו קודם בדיקת דם, כי הם ילדים אחראים ורציניים. אבל לא, אי-אפשר לעשות בדיקת דם ל*כל* מחלות המין.
והם יחשפו למחלות. אל תטעו את עצמכם. בחלק מהמקרים הם "יגרילו" משהו שאפשר לרפא. זיבה ועגבת אפשר עדיין לרפא עם אנטיביוטיקה. אבל הרפס, למשל, זו מתנה לכל החיים. מספיק לקרוא סיפור של בחורה אחת שנדבקה בהרפס "שם למטה" בשביל להבין איזו מחלה נוראית זו.
בין שלל מחלות המין יש שתיים שגורמות לסרטן – דלקת כבד נגיפית מסוג B ונגיף הפפילומה.
דלקת כבד נגיפית גורמת לסרטן הכבד שהורג תוך שנה במקרה הטוב. היא מועברת בדם, ביחסי מין לא מוגנים, אבל גם בנשיכות של ילדים. כעשרה אחוזים מהילדים שנדבקים בדלקת כבד נגיפית מסוג B נדבקים עוד לפני גיל בית הספר. בארץ מחסנים נגד המחלה כבר משנת 1994, והיום שיעורי הנשאות שלה נמוכים מאד. זוהי מחלה מרתקת שתקבל רשומה משל עצמה יום אחד. הרשומה הנוכחית מתייחסת לפפילומה.
על הווירוס
שמו המלא הוא human papilloma virus או בקיצור HPV. וירוס הפפילומה הוא אחד הווירוסים היפים שיש. הוא נראה קצת כמו זר פרחים. יש למעלה ממאה סוגים של וירוסים בזר הווירוסים של משפחת הפפילומה, מתוכם כארבעים יכולים לעבור במגע מיני. שניים מהם, סוגים 16 ו-18, גורמים ל-70% ממקרי סרטן צוואר הרחם. שאר הסוגים, בעיקר סוג 6 ו-11 גורמים ליבלות באברי המין. זוהי מחלה שגורמת להופעת "גידול" שפיר באיברי המין, גורמת לבושה נוראית ונחשבת מחלה שמשפיעה מאוד על הדימוי העצמי של האדם החולה.
חצי (!) מהאנשים הפעילים מינית נושאים את וירוס הפפילומה. שימו לב – נשאות של הווירוס לא אומרת בהכרח שהאדם חולה. הרבה פעמים הנשא נשאר נשא, ממשיך להדביק, אבל לא חולה בעצמו. לעתים הווירוס מתפרץ, לפעמים שנים אחרי ההדבקה המקורית.
בניגוד לווירוסים אחרים המועברים ביחסי מין הפפילומה לא מועבר אך ורק במגע של ריריות. הוא מועבר גם במגע של עור בעור. מה שאומר ש*כל* מגע עלול להעביר אותו. והכי גרוע – קיים סיכון גבוה מאד להדבק כבר במגע המיני הראשון בחיים.
וירוס מסוג זר פרחים
על הסרטן
וירוס הפפילומה, בעיקר סוגים 16 ו-18, אבל גם סוגים נוספים יכול לגרום לסרטן בכל איבר שמשתתף ביחסי מין. זוהי לא ההגדרה ה"קלינטונית" ליחסי מין, אלא הגדרה האנטומית – כל איבר. וירוס הפפילומה יכול לגרום לסרטן צוואר הרחם, סרטן פי הטבעת, סרטנים של הפה והלוע, סרטן של הנרתיק, סרטן של הפין ועוד ועוד.
אין כיום בדיקה פשוטה וזולה לגילוי נוכחות של וירוס הפפילומה. יש בדיקות מסובכות ויקרות שמיועדות בעיקר למחקר.*
במדינת ישראל בכל שנה חולות בסרטן צוואר הרחם בין 200 ל-300 נשים. כ-70 נשים מתוכן מתות.
כמו במקרה של סרטן השד, גם את סרטן צוואר הרחם אפשר לגלות מוקדם. בבדיקת פאפ ניתן לבדוק תאים מצוואר הרחם ולראות אם קיימת השתנות ממאירה שלהם, כלומר – אם יש תאי סרטן בצוואר הרחם. בדיקה זו מסוגלת לזהות את קיום הסרטן, אבל היא לא יעילה מספיק. היא מגלה רק 60-80% ממקרי הסרטן, ומה שגרוע באותה מידה – ב-20% מהמקרים היא מגלה תוצאה חיובית כשהאישה בעצם בריאה לחלוטין. אבל הבעיה החמורה יותר היא שבדיקת פאפ טובה רק לגילוי סרטן כשהוא כבר קיים. כמו בדיקת ממוגרפיה שמגלה את סרטן השד כשהוא כבר קיים, או בדיקת דם סמוי בצואה שמגלה את סרטן המעי כשהוא כבר קיים.
במקרה של סרטן שד וסרטן מעי עוד אין לנו דרך שמונעת את הסרטן בצורה טובה, פרט להמלצה על חיים מלאי אוכל בריא, ספורט וגנטיקה טובה.
במקרה של סרטן צוואר הרחם והסרטנים האחרים שהוזכרו – יש מה לעשות.
על החיסון
החיסון מורכב מחלקיקי מעטפת של וירוס הפפילומה הנכלל בחיסון. יש חיסון אחד שמכיל חלקיקים מארבעה וירוסים שונים ויש חיסון שמכיל חלקיקים רק משני וירוסים. החלקיקים האלה חשובים לזיהוי מוקדם על ידי מערכת החיסון, כך שברגע שהיא פוגשת את הווירוס היא יודעת לזהות ולהשמיד אותו. הם לא קשורים ליכולת של הווירוס לגרום לסרטן. כלומר, הזרקה של החיסון לגוף *לא* תגרום לסרטן. לא לסרטן צוואר הרחם, לא לסרטן הפין, ולא לאף אחד מהסרטנים האחרים שהוזכרו למעלה.
אבל הנה הקוץ שבאליה – חייבים להתחסן *לפני* החשיפה לווירוס. אם מישהי נחשפה כבר לווירוס הפפילומה מסוג 16, למשל, החיסון לא יעזור למניעת סרטן אצלה. לכן קובעים את גיל מתן החיסון לגיל טרום התחלת קיום יחסי מין.
החיסון נמצא בשימוש משנת 2006 בארה"ב ומשנת 2007 באוסטרליה (שם החיסון מאושר גם לבנים ולא רק לבנות). החיסון נמצא בשימוש בעוד 100 מדינות נוספות, בינהן רוב מדינות אירופה, קנדה, ניו זילנד וכו'.
עד היום חולקו ברחבי העולם מעל 175 מליון מנות של החיסון, כשתופעות הלוואי של כל המנות מנוטרות על ידי ארגון הבריאות העולמי, גם במדינות מערביות וגם במדינות מתפתחות (בהן קרן מיוחדת מממנת את עלות החיסון).
שלוש שנים לאחר התחלת מתן החיסון באוסטרליה נצפתה ירידה משמעותית בשיעור יבלות באיברי המין ובנגעים טרום-ממאירים באיברי המין.
זה היה מחקר שבדק שאלה מעניינת, אבל בוצע בצורה בעייתית, ולכן האוסטרלים בדקו את הנושא שוב לאחר חמש שנים של שימוש בחיסון. התברר שהייתה ירידה משמעותית בשיעור יבלות באיברי המין בקרב נשים בשנתונים שחוסנו נגד פפילומה. צפויה להיות ירידה בשיעור הסרטן הנגרם על ידי וירוס הפפילומה בעוד מספר שנים. לאור התוצאות האלה החל משנת 2013 החלו באוסטרליה בתוכנית חיסון גם לגברים.
על תופעות הלוואי של החיסון
תופעות הלוואי המוכרות של החיסון כוללות כאב, אודם וחום בנקודת ההזרקה. בנוסף עלולה להיות תחושה של סחרחורת, ולפיכך מומלץ לתת את החיסון בישיבה.
כל שאר תופעות הלוואי שנקשרו לחיסון הופרכו. כולן. גם "שיתוק ביד", שבגללו שקלו ביפן לעצור את תוכנית החיסונים נגד פפילומה. בינתיים, דרך אגב, החיסון הוחזר לתוכנית החיסונים שם.
לאחרונה פורסמו מספר מאמרים שקושרים בין חיסון הפפילומה להופעת זאבת, שהיא מחלה אוטואימונית קשה התוקפת נשים צעירות, וכן להופעת כשל שחלתי מוקדם. שני המאמרים הללו כללו תיאורי מקרה של תשע נשים בסך הכול, בלי השוואה לשיעור תופעות הלוואי האלה באוכלוסייה הכללית. על מנת לקבוע שאכן החיסון גורם למחלות אלה יש להשוות בין שיעורי הזאבת והכשל השחלתי בקרב מקבלות החיסון לבין השיעור של המחלות האלה באוכלוסייה הכללית בתור התחלה. שני המאמרים מסתיימים באמירה שיש להמשיך לחקור את הנושא, אבל בפירוש לא ממליצים על עצירת החיסונים.
גם ארגון הבריאות העולמי וגם המרכז לבקרת מחלות בארה"ב לא דיווחו על קשר כזה. לא רק, במחקרים נפרדים של בטיחות החיסון, אחד של המרכז לבקרת מחלות (ה-CDC) והשני של ארגון הבריאות העולמי מתייחסים במפורש לתופעות הלוואי של החיסון, שאף אחת מהן איננה זאבת, כשל שחלתי מוקדם, שיתוק של היד וכדומה.
על פי הועדה המייעצת למשרד הבריאות למחלות זיהומיות ולחיסונים בפירוש אין קשר בין האירועים המתוארים לבין החיסון. זאת גם על פי הידע הנצבר בעולם וגם על פי הידע הישראלי.
צריך להבין שדברים איומים ונוראים קורים לפעמים. שחלות של נשים צעירות מפסיקות לתפקד. הגוף שלהן פונה נגד עצמו. הן נעשות חולות, ולעתים נשים צעירות אפילו מתות. על מנת להוכיח שהדברים האלה קשורים לחיסון צריך להראות שהאירועים האלה קורים בשכיחות גבוהה יותר בקרב הנשים שקיבלו את החיסון לעומת נשים שלא קיבלו את החיסון. אם, למשל, נשים שקיבלו את החיסון נגד פפילומה היו לוקות בשכיחות גבוהה יותר בזאבת היינו רואים את המידע הזה בארה"ב, באוסטרליה, באירופה, ובכל מקום נוסף שבו מחסנים. לא רק בתיאורי מקרה של תשע נשים בלבד. בטח שלא אחרי שמונה שנות מתן החיסון בכל העולם.
ומה את מתכוונת לעשות?
לי יש שני ילדים. האחד עדיין חושב שבנות זה איכס והשנייה עדיין משחקת בבובות. כשהם יהיו בכתה ח' הם יקבלו את החיסון, כי אפילו שאני מפנטזת שהבת שלי תתחתן עם אהוב לבה מהתיכון והבן שלי יינשא לבחירת לבו הבתולית, ברור לי שמין זה משהו שכולם עושים, וכל אחד יכול לחטוף מחלות מין. אני לא יכולה להגן על הילדים שלי מפני הכול, אבל לפחות אני יכולה להגן עליהם מפני הסרטן הזה.
—
כרגיל, תודה אינסופית לאהוד מימון על הקריאה המוקדמת, העריכה והנזיפה "לכי ללמוד עכשיו!".
*משפט זה התווסף לאחר פרסום הרשומה.
—
להרחבת הקריאה:
- עוד על העברת דלקת כבד נגיפית מסוג B בין ילדים – בדף מידע מאורגן, מסודר ובהיר, במאמר מעניין ראשון, במאמר מעניין שני, ובמאמר מעניין אבל ישן מאד (כי ככה זה כשיש חיסון יותר מעשרים שנה).
- עוד מידע על מחלות מין מאתר ה-CDC.
- עוד על סרטן צוואר הרחם מאתר הסרטן האמריקאי, ומדף הבית של ה-CDC המוקדש לנושא שמכיל כמויות עתק של מידע. וכמובן, בואו לא נשכח את האגודה למלחמה בסרטן שהקדישה לנושא דף ארוך ומלא מידע.
- נייר עמדה של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים בנוגע לחיסון הפפילומה.
- מידע על שיעורי סרטן צוואר הרחם בארץ (זהירות – אתר עתיק ומעצבן נורא).
- תמונת הוירוס לקוחה מכאן.
- תמונת האלבום של סוויד לקוחה מכאן.
מה לגבי חיסון של נשים מבוגרות?
ניתן לקנות את החיסון באופן פרטי בבית מרקחת (עם מרשם מרופא). החיסון לא כלול בסל הבריאות, אבל יתכן שאפשר להשיג איזשהו סבסוד דרך קופת חולים.
מעניין מאוד.
איפה אפשר להשיג את החיסון?
בנות כיתה ח' יחוסנו בבית הספר. אנשים אחרים צריכים לקבל מרשם מרופא ולקנות באופן פרטי את החיסון.
מאמר חשוב! תודה לך!
שמחה שנהנית 🙂
מה לגבי נשים פעילות מינית שעברו את כיתה ח' ואת גיל עשרים? הן צריכות להתחסן? להסתפק בבדיקת פאפ?
אם הבנתי נכון, אז החיסון יפעל רק אצל מי שאינה נשאית. ומי שהיא נשאית שילמה, לא הייתה צריכה להתחסן.
תלוי באישה, בגיל, במספר הפרטנרים שהיו לה וכו'. כדאי להתייעץ עם הגניקולוג/ית האישית על מנת לקבל החלטה בנושא. בכל מקרה מומלץ לבצע בדיקת פאפ פעם בשלוש שנים, בהתאם לגורמי הסיכון של האשה.
מי שהיא נשאית עדיין יכולה לקבל את החיסון כיוון שייתכן שהיא נחשפה לוירוס אחר ולא לוירוס הכלול בחיסון. אז שאלת הכדאיות משתנה מאד.
ואיך היה המבחן?
עוד לא היה. יהיה ב-25 לחודש. איכס.
אני הולכת ללמוד! לא לחבוט בי!
קרן, תודה על הפוסט המצויין. הכל טוב. חוץ מדבר אחד, העליהום על הרפס:
את כותבת: "והם יחשפו למחלות. אל תטעו את עצמכם. בחלק מהמקרים הם "יגרילו" משהו שאפשר לרפא. זיבה ועגבת אפשר עדיין לרפא עם אנטיביוטיקה. אבל הרפס, למשל, זו מתנה לכל החיים. מספיק לקרוא סיפור של בחורה אחת שנדבקה בהרפס "שם למטה" בשביל להבין איזו מחלה נוראית זו."
ההשוואה של הרפס לזיבה ולעגבת ממש מופרכת.
תקני אותי אם אני טועה במשהו: להבנתי, כמעט כולם הם נשאי הרפס: יותר מחצי מהאוכלוסיה (תלוי במדינה ובמצב סוציואקונומי). כמעט אצל כל הנשאים זו מחלה שלא מתפרצת לעולם, או שמתפרצת פעם-פעמיים בחיים. זו מחלה שההשפעה שלה, גם כשהיא מתפרצת, היא כמעט תמיד קוסמטית, וגם כשלא, אז קל לטפל בסימפטומים. הנזק העיקרי שלה הוא הסטיגמה: זה נזק שבו אשמה האוכלוסיה, לא המחלה, ואותו אפשר לרפא פשוט בעזרת חינוך. אני ורוב חבריי יודעים היטב שהרפס זה פשוט לא אישיו: כדאי להימנע ממגע עור-עם-עור באיזור ההתפרצות (אם כי, כפי שאנו זוכרים, רובנו נשאי הרפס ממילא) , אבל אין סיבה לדרמה.
הלינק שנתת לסיפור ה"מזעזע" בבלוג הוא לינק שמדגים בדיוק את הנקודה: הנזק של הרפס הוא בעיקר בגלל בורות בחברה. אם הכותבת הייתה מקבלת טיפול מתאים אז לא הייתה להרפס שום השפעה על החיים שלה, בטח לא השפעה "נוראית". אבל היא לא קיבלה טיפול, בגלל הסטיגמה, וכשפנתה לקבל טיפול חוותה את נחת זרועו של הממסד הרפואי שגם הוא סובל מחוסר חינוך. את כל הנזק עשה לא ההרפס, אלא החברה. ההרפס עצמו היה ממש נונ-אישיו בסיפור, והנזק היה מאיך שהתייחסו אליה, ומהשפעות שעברו לגמרי בעזרת טיפול פשוט שקיבלה ברגע שהגיעה לרופא משכיל. הנזק של הרפס הוא כמעט לגמרי מחוסר חינוך, לא מהמחלה עצמה.
דן סאבאג' (Dan Savage) דיבר וכתב על העניין לא מעט. הנה כמה לינקים בנושא:
http://www.savagelovecast.com/episodes/195
http://slog.thestranger.com/slog/archives/2012/04/19/got-herpes
http://thehairpin.com/2012/04/the-perks-of-herpes
גילוי נאות: למיטב ידיעתי, איני נשא הרפס. אבל הבורות בנושא הרפס משגעת אותי כבר שנים רבות.
אתה מדבר על הרפס שפתיים. מחלה שונה לגמרי מהרפס גניטלי. לרוב נגרמת על ידי וירוס הרפס מספר 2, אבל בשנים האחרונות (עשור או משהו כזה) חלה תזוזה של הוירוסים לכוון הרפס מסוג 1.
שכיחות הרפס גניטלי בארץ היא בסביבות 13% על פי סקר של המרכז לבקרת מחלות בתל השומר – http://www.old.health.gov.il/pages/default.asp?pageid=3782&parentid=3650&catid=660&maincat=35
להרפס גניטלי יש השפעה עצומה על החיים. יש התקפים חוזרים, כמו בהרפס שפתיים, אסור ללדת וגינלית אלא רק בניתוח קיסרי, כל מגע מיני חייב להיות מגע מוגן, גם עם בן הזוג הנבחר, כיוון שהרפס יכול להדביק גם כשאין פצע נראה לעין, ובוא לא נשכח – זה הרפס באיבר המין! זה מקום נוראי לחטוף בו הרפס. זו מחלה שכשהיא על השפתיים היא מגרדת, מכוערת ומעצבנת. כשהיא על איבר המין היא מונעת ממך לשבת, ללכת, להשתין… להמשיך?
אתה מוזמן לקרוא בתגובות לפוסט בבלוג את הסיפורים של הנשים האחרות שנושאות הרפס גניטלי ואת ההשפעה שיש לזה על החיים שלהן. זה מבלי לנקות את הרופאים אליהם היא פנתה מאשמה. ברור שהם לא התנהגו כמו שצריך, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אבל מה את בעצם מנסה להגיד בזה? קונדום לא מונע אותו, הוא מדבק במגע עור בעור (תקני אותי אם אני טועה), שלא לדבר על מי שמקיימת יחסי מין כאשר לאיש מן המשתתפים אין זין עבורה קונדום כלל אינו רלוונטי.
מה עושים נגד הרפס?
הרפס לא מדבק במגע של עור בעור אלא במגע של ריריות. קונדום עוזר בתנאי שמשתמשים בו, כמו תמיד.
אחת הדרכים להמנע מהדבקה היא על ידי אי קיום יחסי מין עם אדם שיש לו פצע הרפטי באיברי המין. זה נכון לגברים ולנשים.
כמו כן, נא לשנות את הטון להבא. הנימה לא מקובלת עלי.
תודה.קראתי שוב ולא מצאתי כל בעיה (ומכיוון שכתבתי גם לא זיהיתי כל כוונה נסתרת למשהו לא מכבד), אז מפנה את הבקשה בחזרה אלייך.
הפניה התוקפנית ללא הצדקה לא מקובלת עלי.
בסך הכל אני מניחה שניתן ללמוד מן התשובה שבאה בעקבות השאלה וזה לטובת הכלל.
"מה את בעצם מנסה להגיד בזה" נחשב בעיני כפניה לא מנומסת. אני מתנצלת אם פירשתי את כוונתך לא נכון, האינטרנט לא מעביר טונים כראוי.
אחרי ההקדמה המשכילה על מחלות מין, נראה שהרבה יותר יעיל לחנך את הילדים להשתמש בקונדום שמגן בצורה הרבה יותר רחבה. נראה גם שחינוך יהיה יעיל יותר, למשל להסביר להם שכשמערכת היחסים יציבה, לפני שעוברים ליחסי מין לא מוגנים, צריך להיבדק לשורה של מחלות מין – כולל איידס שעד כמה שידוע לי אין נגדו חיסון.
לחסן נערות צעירות בחיסון שעדיין אין שום עדות שהוא יעיל במניעת *סרטן* ולא רק במניעת פפילומה, נראה לי פזיז. עדיף חינוך שעוזר בצורה רחבה ולטווח ארוך הרבה יותר, מאשר חיסון חדש (כן, גם 8 שנים זה חדש) ש*כנראה* ימנע סרטן צוואר הרחם. במצבים מסויימים. אולי.
הי בשמת! איזה מגניב שאת כאן!
(מנפנפת)
אין שום קשר בין החיסון לבין חינוך להתנהגות מינית נכונה. למעשה, במחקר מאוסטרליה (כן, שוב משם) הראו שהחיסון לא גורם להתנהגות מינית פזיזה בקרב בני נוער שחוסנו. היות והקונדום לא יכול למנוע העברה של עור לעור באיזור שנמצא מחוץ לקונדום, וכמובן לא מונע העברה של הוירוס במגע אורלי מגבר לאשה (או מאשה לאשה), הוא לא יכול לכסות את כל הבעיות.
החיסון כרגע מוכח כמונע נגעים טרום-סרטניים של הסוגים מפניהם מחסנים. להמתין עד להוכחת ירידה בסרטן אומר להמתין כעשרים שנה. בינתיים את דנה (מבחינת בריאות הציבור, לא מבחינת הילדה שלך) את כל הדור הנוכחי לחיים בלי חיסון שיכול להגן עליו מפני סרטן, אפילו שהחיסון נמצא בידיים שלך. לא רק זה, אלה הזנים שגורמים ל-70% מסרטן צוואר הרחם, 85% מסרטן הפין וקרוב ל-90% מסרטן הלוע. כך שכשאת מחסנת את בבת אחת מונעת את הסרטנים האלה.
ספציפית לגבי איידס – עובדים על חיסון. אם יהיה – תתני לילדה שלך? כי שכיחות איידס בארץ נמוכה בהרבה משכיחות סרטן צוואר הרחם.
חיחי, לא צריך להלחץ, אני קוראת שקטה בבלוג בדרך כלל 🙂
קונדום לא יכול לכסות את כל הבעיות עם או בלי פאפילומה, אבל יכול להפחית אותן הרבה יותר מחיסון. כך גם חינוך רציני ובגובה העיניים.
אני לא דנה אף אחד לשום דבר מעבר למה שקורה היום. החיסון קיים, מי שרוצה להתחסן שתקנה, אבל אני לא חושבת שצריך להכניס את החיסון הזה לשגרת החיסונים לפני שיש עדויות מהותיות על הבטיחות והיעילות שלו.
הנערות שקיבלו את החיסון הזה לפני שמונה שנים, הן בנות 20 היום, בתחילת תקופת המיניות והפוריות שלהן. אם עוד 10 שנים יערך מחקר השוואתי בין קבוצת נשים מחוסנת וכזאת שלא, ויתגלה שהנשים הללו בריאות ופוריות ללא שום תופעות לוואי מלבד שיפור מובהק באחוזי סרטן צוואר הרחם – אשתכנע שהוא בטוח ויעיל.
לגבי איידס או כל חיסון אחר שאמור להינתן לאנשים *בריאים* בטח ובטח לנערים ונערות – אותו סיפור בדיוק. רק אחרי בדיקות מעמיקות שכוללות מחקר השוואתי בנקודות זמן רלוונטיות (גם בטווח הארוך).
אוקיי, אבל ברור שמדיניות של בריאות הציבור לא יכולה להתנהל כך, נכון? אי אפשר, מבחינה אתית, להגיד "יש לנו חיסון שמונע סרטן, אבל נחכה עכשיו עשרים שנה כדי להיות בטוחים".
יש חיסון, מי שרוצה יכול להתחסן אבל ללא מחקר השוואתי שבודק האם החיסון הזה בכלל יעיל למטרה שלשמה הוא ניתן ושאינו גורם לבעיות אחרות אז לנקוט בגישת – יאללה נחסן את כולם ונראה מה יהיה – זה לחלוטין לא אתי.
לדעתי.
אבל זו לא הגישה. הגישה היא שיש לנו חיסון שהוכיחו שמונע נגעים טרום-סרטניים. אין חובת חיסון – אם את לא רוצה לחסן את בנותיך את לא חייבת לעשות זאת.
אבל את לא יכולה לצפות מהמדינה להגיד "יש לנו חיסון, אנחנו יודעים שהוא מונע את השלב הטרום-סרטני, מכל מה שאנחנו יודעים על סרטן (מכמה מאות שנות מחקר), הגיוני שהוא גם מונע סרטן, אבל לא נחסן אף אחד".
בודאי שאני יכולה לצפות מהמדינה לא ליזום חיסון לאוכלוסיה שלמה כשלא ברורה היעילות וההשפעות האחרות שלו לאורך זמן.
אבל לא רק אני חושבת ככה, יש גם רופאים שחושבים שצריך לחכות, הייתה כתבה בידיעות שבוע שעבר שבה רופאים אמרו פחות או יותר מה שאמרתי אני.
אנסה לסרוק ולהעלות אותה ולקשר לכאן.
והנה הקישור לכתבה עם ציטוטים של דעות שונות משלך:
https://drive.google.com/folderview?id=0B4E2Q-8_J-1GMHdXWjJlTEFjMEk&usp=sharing
אבל זו בדיוק הנקודה. זוהי לא דעתי. זוהי דעתה של הועדה המייעצת לחיסונים למשרד הבריאות. יושבים שם גם מומחים למחלות זיהומיות, גם מומחים לבריאות הציבר, גם מומחים לרפואת ילדים ומומחים מתחומים נוספים. בנוסף משתתפים בועדה בקטריולוגים ו-וירולוגים, בהתאם לצורך.
הם ענו לכל הטענות שהועלו נגד החיסון מבחינת יעילות ובטיחות, כולל רפרנסים. הנה, ממש כאן – http://www.health.gov.il/Services/Committee/IDAC/Documents/CMV01092013.pdf
ד"ר דיאנה פלטשר היא זו שהגישה את הבקשה לדיון חוזר בחיסון, ואכן התבצע דיון חוזר, שאת הסיכום שלו נתתי למעלה.
יופי של מאמר.
מישהי סיפרה לי שהמליצו לה לעשות את החיסון הזה כמניעה לקנדידה, שמעת משהו על הקשר הזה?
לא… נשמע לי מוזר למדי, למען האמת.
קנדידה נמצאת בכל מקום. היא חלק מהפלורה הנורמלית של הגוף שלנו.
יש בדיקה שגרתית לHPV? משהו שאפשר לבקש מרופא משפחה שיתן לי הפניה?
למיטב ידיעתי לא. ניתן לעשות ביופסיה לנגע קיים, אבל אם אין נגע מדובר בביופסיה "על עיוור". אני אבדוק ואחזור עם תשובה מפורטת יותר.
בדקתי – אין בדיקה פשוטה וזולה. יש בדיקה מסובכת ויקרה שמיועדת למחקר.
פוסט נהדר, תודה רבה.
בעבר התחלתי לעשות את החיסון, אבל עברתי רק 2 מתוך השלושה ולהבנתי כבר אין טעם לסיים. חבל לי שלא עשו את החיסונים האלו כשאני היתי בכתה ח (אם כי הפרטנר שלי היה אהובי מהתיכון, תכול עינים, בתול וכל זה. בחיי)
בכל מקרה נהנת לקרוא כל פעם מחדש ומתחילה להפיץ.
שמחה שנהנית!
למה אין טעם לסיים את הסדרה? החיסונים שעשית "נספרים" לך. את לא צריכה להתחיל מחדש, פשוט סיימי עם אותו חיסון שהתחלת.
רשומה מצויינת כרגיל.
שאלה טכנית – למה החיסון ניתן לנערות בנות 13-14 (כיתה ח) שחלקן יתכן וכבר התנסה במין, ולא לחסן ילדות בנות 8, או אפילו בנות 2?
או במילים אחרות – האם אני יכול עכשיו לחסן את בתי בת ה-5 (ובני בן ה-8)?
החיסון רשום מגיל תשע, ובעולם מקובל לחסן מגיל 12-13. זו הסיבה. אנחנו בסך הכל עוקבים אחרי מה שקורה בעולם.
זה גם אומר שאת הבן שלך תוכל לחסן רק מהשנה הבאה, תלוי במקום המגורים שלך.
פינגבאק: מין, סרטן, והילדים של כולנו - מדוע חשוב לחסן בפני הפפילומה | הידען
קראתי ונהניתי. מעניין כתמיד, ובבקשה די להרביץ לי. קראתי!!!!!!!!!!
יהיה בוחן בסוף, לוודא!
כתיבה ממש טובה.
קצת נשארתי עם שאלה מרכזית ללא תשובה. כשהתחלת להסביר על הוירוס, הפרדת בין הסוגים השונים והראית שיש סוגים שגורמים לסרטן ויש כאלה שגורמים ליבלות.
כשהסברת על המחקר באוסטרליה, הראית שמסקנתו הייתה שהחיסון מגן בפני היבלות, אז כיצד את, או המדינות המשתמשות בחיסון, מסיקים שהחיסון מגן בפני הסרטן?
בנוסף, תוכלי לשים קישור לכל ההפרכות של תופעות הלוואי?
תודה,
אורי
כיוון שבמחקר הראשון מאוסטרליה הראו שיש ירידה בנגעים הטרום-סרטניים. מכאן הגיוני שתהיה ירידה גם בנגעים הסרטניים. בשביל להוכיח את זה צריך לחכות עשרים שנה ורק אז להתחיל לחסן את כולם, מעשה שאיננו אתי או מוסרי.
הקישור לההפרכות של תופעות הלוואי נמצא בתור היפר-לינקים בטקסט – המחקר של ארגון הבריאות העולמי ושל ה-CDC.
קונדום לא רלוונטי לכולם. יש מי שמקיים יחסי מין כאשר לאיש מן הפרטנרים אין, רחמנא ליצלן, זין.
הרשימה שלך חשובה, רק כמה דברים קטנים – חבל שלא הזכרת את נושא היבלות שנפוץ הרבה יותר ממאתיים המקרים של סרטן בארץ בשנה, בעיני מטריד יותר. את זה שבאחוז גבוה מהמקרים תוך שנים ספורות הגוף מסלק את הנגיף מהגוף בעצמו וכמו כן האישה מהבלוג על ההרפס נדמה לי שבסוף כן קיימה את רוב הדברים שחשבה שלא תצליח… אבל אולי אני מתבלבלת.
הזכרתי את הנושא של היבלות, אם תסתכלי תחת הכותרת "על הוירוס". הגוף לא מסלק את הנגיף מהגוף, אלא לעתים מערכת החיסון מצליחה לזהות ולהרוג את התאים המודבקים, כמו בהדבקות רבות, כולל באיידס. זו עדיין לא סיבה להתחיל לקיים יחסי מין לא מוגנים, נכון?
לגבי יחסי מין – יש יחסי מין כשלשני בני הזוג יש, רחמנא ליצלן, זין, ועדיין הם לא כוללים חדירה משום סוג שהוא. כשאפשר להשתמש בקונדום – מומלץ להשתמש בו. כשאי אפשר – אז לא משתמשים בו. אני לא מבינה מה הנקודה שלך.
מצויין באתר הסידיסי שמערכת החיסון הרבה פעמים נפטרת ממנו באופן טבעי תוך שנתיים.
http://m.cdc.gov/en/HealthSafetyTopics/DiseasesCondition
s/Cancer/HPV/basicInfo
הנקודה שלי היא שקונדום ויחסי מין מוגנים אינם היינו הך כשמזכירים גם יחסי מין בין נשים ואז יש מקום להזכיר אמצעי הגנה רלוונטיים שלצערי לא מוכרים מספיק.
מערכת החיסון. לא הגוף. זו טרמינולוגיה שונה.
לגבי יחסי מין מוגנים בין נשים – אשמח להשכיל בנושא.
פינגבאק: הכלב הנצחי | SciPhile
אז אם אני נשואה לבעלי ושנינו פרטנרים ראשונים ויחידים אחד של השניה, אין סיבה נראית לעין להתחסן, נכון?
כי כל פעם שאני הולכת לגניקולוגית שלי היא שואלת אותי אם לקחתי את החיסון וכשאני אומרת שלא (וגם הסברתי למה נראה לי שאין צורך) היא מסתכלת עלי כאילו "הפסד שלך" או שאני עושה משהו לא בסדר.
פינגבאק: עוד שנה עברה, 2014 | SciPhile
שלום קרן,
אני לא יודעת אם בכלל רואים תגובות אחרי זמן רב כל כך, אבל בכל זאת אכתוב, ואפתח בכך שקריאת מאמרייך היא תענוג צרוף ומחכים ביותר. צר לי שגיליתי את הבלוג הזה רק הערב… בתי אמורה לעבור את החיסון מחר ואני עדיין מתלבטת ושוקלת לדחות אותו בינתיים.
קראתי case studies חדש יותר מדנמרק באפריל 2015 שמתארים תופעות נוספות ומעלים את החשש שאולי הן קשורות לחיסון באופן כלשהו. מסופר שם על תופעות של עייפות ותשישות קשות, ו POTS שהתפרצו אצל קבוצת נערות שחוסנו.
Suspected side effects to the quadrivalent human papilloma vaccine
קישור לפרסום:http://www.danmedj.dk/portal/page/portal/danmedj.dk/dmj_forside/PAST_ISSUE/2015/DMJ_2015_04/A5064
וגם כאן משהו דומה http://link.springer.com/article/10.1007/s10067-015-3070-3
אשמח לחוות דעתך על מקרים אלה.
בסקירה חדשה שקראתי (קישור למטה), אין כלל התייחסות למקרים שציינתי, אולי פשוט כי לא הספיקו לפני הפרסום.
Pediatric Infectious Disease Journal 2015 Sept 34(9):983-91. An overview of Quadravalent Human Papillomavirus Safety:2006-2015
הי יעל,
סליחה שלקח לי זמן לענות.
יש בעיות מתודולוגיות עם שני המאמרים שקישרת אליהם. הבעיה העיקרית היא ששניהם לא משווים בכלל את שיעור הסימפטומים המדווחים לכאורה אחרי החיסון לשיעורם באוכלוסיה.
המחקר שפורסם בפדיאטריקס, לעומת זאת, כולל מידע שנאסף מ-129 מדינות שונות, לאורך תשע שנים, על 183 מליון מנות חיסון. אם החיסון היה גורם לעליה משמעותית בכל מחלה שהיא, היו רואים את זה במחקר הענק הזה.
דרך אגב, אם החוקרים מדנמרק אכן שייכו את התופעות שהם ראו לחיסון, הם בוודאות דיווחו עליהן לחברת התרופות (מחויב בחוק), ולפיכך המקרים האלה נכללו גם הם במחקר שפורסם בפדיאטריקס, כיוון שהוא מכיל גם מידע שהגיע ישירות לחברת התרופות ולא נכלל במחקרים.