נחיתה קשה

מגיעה לכם רשומה חדשה, מלאה במחלות וחיידקים? מגיעה!

מגיעה לכם רשומה שמשלימה חורים מהעבר (כאשר עוד הייתם מבקשים רשומות על דברים שמעניינים אתכם)? מגיעה!

האם זו הרשומה הזו?

לא.

הפעם רציתי לחלוק אתכם משהו אישי יותר. בסוף יוני טסנו (שני ילדים, בנזוג ואשה עם שגעון למחלות) לבריטניה לשבועיים וחצי. פרט לטיולים רגליים בחורבות בנות חמשת אלפים שנה בין שני אוקיינוסים (אתם חייבים להגיע לאורקני!), צפיה בפרות סקוטיות, שיטוט בטירות (כולל זו של הגביע הקדוש, כמובן), וכמויות בלתי נתפסות של ארוחת בוקר אנגלית, הוספנו לתפריט הטיולים הרגיל גם דברים שמעניינים רק אותנו. רוב האנשים לא יסטו מהטיול הרגיל שלהם ברחבי האי הבריטי בשביל אבנים עם שקעים או טיל ענק, אבל הנחתי שדוקא בין קוראי הבלוג יהיו כמה שישמחו להוסיף דברים שונים מהרגיל. לכן אטרקציות במיוחד בשבילכם:

איאם – הכפר והמגפה

איאם הוא כפר אנגלי חביב מאד, השוכן בין יערות טולקינאיים באופיים, שהטיל על עצמו סגר בזמן מגפת הדֶבֶר של שנת 1665. על פי המידע שיש בכפר – 70% מתושבי הכפר מתו בעת הסגר (המידע המקומות אחרים מדבר על שני שליש מהתושבים, אבל בואו לא נתפס לקטנות). כתבתי על איאם ברשומה "הכפר הקטן שיכול".

בכפר עצמו יש מספר אתרים בהם כדאי לבקר. ראשית, בתי המגפה, הבתים מהם המגפה החלה להתפשט בכפר. הם סגורים למבקרים, אבל עדיין מבהירים משהו מעניין מאד – המגפה אמנם התחילה משלושה בתים צמודים אחד לשני, אבל לא התפשטה בקו ישיר לבתים שלידם אלא "דילגה" בין הבתים השונים. זאת מכיוון שהדבר נישא על ידי עכברושים ולאו דוקא מדבק באופן ישיר מאדם לאדם.

שנית, בית הקברות של הכפר פתוח גם הוא למבקרים. אנחנו הגענו ביום ראשון, ולא הרגשנו שזהו מקומינו להתפרץ לכנסיה עצמה. אבל אפשר להסתובב בין המצבות ולראות את (חלק) מאלה שנקברו בעת המגפה. המצבה הגדולה והשמורה ביותר מאותה תקופה שייכת לאשתו של הכומר, מי שגם היה זה שהציע את הסגר ואכף אותו.

שלישית, אבן הגבול. בתור חלק מהסגר תושבי הכפר קיבלו מצרכים מהכפר הסמוך שהושארו על יד האבן. בתמורה אנשי איאם השאירו כסף בחורים שנחצבו באבן ומולאו בחומץ (על מנת להרוג את גורמי המגפה שלא היו ידועים להם אותה תקופה). האבן עדיין מונחת בגבול בין שני הכפרים, החורים עדיין שם, והחלק המדהים – אנשים עדיין משאירים שם כסף! למי שרוצה לבקר את אבן הגבול – שאלו את המקומיים איך בדיוק להגיע אליה. היא נמצאת בראש גבעה. הדרך עוברת בגבול שבין שני שדות, ולא נראית בכלל כמו דרך שמובילה למקום כלשהו.

רביעית, המוזיאון של איאם. מכיוון שהגענו ביום ראשון המוזיאון נסגר מוקדם ולא הספקנו להכנס אליו. במוזיאון אפשר לראות את מרשם התושבים שעל פיו חושב שיעור התמותה באיאם באותן שנים, עצות של רופאים ושלל דברים מעניינים אחרים. אני מודה שהתאכזבתי שלא הצלחנו להכנס למוזיאון, אבל מצד שני היה נהדר לראות את אבן הגבול ואת שאר הדברים האחרים (שהם בחינם).

עצות מעשיות:

  • בררו את שעות הפתיחה של המוזיאון, התחילו ממנו ואחר כך המשיכו את הסיור בכפר.
  • אל תתפתו להכנס לבית הגדול של הכפר. הוא מוזיאון למשפחה העשירה שגרה בו עד לפני מספר חודשים ואיננו מעניין כלל.
  • רצוי לנהוג בתוך הכפר. הוא אמנם קטן, אבל אם תגיעו (כמונו) ביום שימשי מאד – זוהי הליכה מייגעת.
  • בקשו עזרה מהמקומיים! איאם הוא כפר קטן, כולם יודעים איך להגיע למקומות המענינים, וגוגל מפות לא יודע לנווט כמו שצריך בתוך הכפר.
קרן וחברה

קרן וחברה

 

הקומות העליונות של מוזיאון המדע בלונדון

מוזיאון המדע בלונדון הוא מקום אדיר. גם מבחינת הגודל וגם מבחינת המגניבות שלו. בקומת הכניסה יש קטרים, מנועים, תצוגות מתחלפות, ואפילו את הקפסולה המקורית של אפולו 10 (!). מקום אדיר, כאמור. בין השאר יש במוזיאון גם את הדגם המקורי של ווטסון וקריק שמתאר את מבנה הדנ"א, דגם של אדנווירוס, דגם שמסביר העברת שחפת בכפרים שונים ועוד ועוד דברים ברמת מגניבות הולכת ועולה. החלק הכי כיפי מבחינתי היה החלק של הקומה הרביעית, החמישית וחצי מהקומה השלישית.

בקומה השלישית יש תצוגת מכשור רפואי עתיק. מכונת MRI ישנה, מכונת לב-ריאה עתיקה, מכונת דיאליזה שבעליה קראו לה "דוקטור הו", ואפילו ריאת ברזל! אמיתית!

בקומה הרביעית יש תצוגה של מכשור רפואי, בובות ללימוד אנטומיה, גולגולות של חולי צרעת, מוטות של כמרים ששימשו לתת את לחם הקודש לחולי דֶבֶר, ערכת החיסון של אד ג'נר, תרופות עתיקות ומומיות.

בקומה החמישית יש דיורמות של תמונות רפואיות מפורסמות, מתחילת ימי הרפואה ועד המאה העשרים. חלקן היו לי מוכרות, חלקן פחות. היתרון של דיורמות הוא שהן אפשרו לי להסביר לילדים חלק מהדברים שלא מובנים להם מספיק בצפיה בתמונה פשוטה. יש שם גם שחזור של חדר ניתוח משנות השמונים. זה לא נשמע עתיק במיוחד, אבל כשזוכרים שמדובר על חדר ניתוח בן שלושים שנה – רואים את ההבדלים.

עצות מעשיות:

  • הכניסה למוזיאון היא בחינם, אולם בכניסה יציעו לכם לתרום למען המוזיאון. גם כאן כדאי לוודא את שעות הכניסה למוזיאון.שימו לב שהקומות הגבוהות נסגרות חצי שעה לפני שאר המוזיאון, כך שכדאי להתחיל משם ולרדת למטה.
  • חנות המזכרות של המוזיאון מדליקה במיוחד, וכוללת רובוטים, ספלים עם משוואות מתמטיות, קוביות קרח בצורות בלתי הגיוניות ובקבוקי מים עם תווית H2O.

המשאבה שבורת הידית

ג'ון סנואו, למי שמשום מה לא יודע, הוא גיבור העל החביב עלי. הוא המציא את מדע האפידמיולוגיה כשערך את החקירה האפידמיולוגית הראשונה בעת התפרצות הכולרה של לונדון בסוף המאה ה-19, שנבעה ממים מזוהמים שהגיעו ממשאבה אחת. האגדה מספרת שהוא שבר את ידית המשאבה וכך עצר את התפרצות הכולרה. המשאבה עצמה נהרסה עם רוב הרחוב המקורי בעת השיפוצים ואת המקום שבו עמדה מציין רק ריבוע אדום על הכביש.

אבל בשנת 1994 המשאבה שוחזרה, לא כולל הידית (כמובן). ליד המשאבה יש גם פאב שנקרא "ג'ון סנואו". הוא לא מציג את ידית המשאבה, ולמעשה הברמנית שהיתה שם כשנכנסתי לא הבינה מה אני רוצה מחייה. כמו כן, אסור להכניס ילדים לפאב, ולפיכך לא יצא לי להרים כוס לזכרו של ד"ר סנואו בפאב על שמו.

עצות מעשיות:

  • המשאבה נמצאת באמצע סוהו, רובע ססגוני, מלא חנויות מיוחדות, דוכני אוכל מוזרים ואנשים מוזרים יותר. שווה להקדיש יום שלם לשוטטות ברובע הזה.
  • מסתבר שהרבה אנשים אוהבים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם על מדרגות המשאבה. יש לציין שלא סיפרתי להם שהם שותים מים על איזור שמוקדש למשאבת הכולרה.
  • על המשאבה יש לוחית קטנה שמספרת את מעלליו של ד"ר סנואו, למי שמוצא אותה אבל לא זוכר למה הוא הלך לחפש מלכתחילה.
קרן מגפפת המשאבות

קרן מגפפת המשאבות

 

אחרון ודי

באדינבורו, אחת הערים היפהפיות באי הבריטי, היתה פעם חומה. החומה נקבעה על פי המקום בו נחת החץ של הקשת הטוב ביותר, שירה אותו ממצודת המלך בראש הגבעה. אנשי אדינבורו, כראוי לסקוטים אמיתיים, החליטו שכל מה שנמצא מעבר לחומה איננו ענינם, ולפיכך הוחלט שהחומה היא סוף העולם.

במקום בו עמדה פעם החומה עומד היום פאב שזהו שמו, שלרוב האנשים מזכיר פריט היסטוריה נשכח ולי הוא הזכיר אתכם באמצע טיול. תודה שאתם קוראים, תודה שאתם מגיבים, תודה שאתם כאן.

(ותודה לשמוליק שהזכיר לי לעבור שם).

סוף העולם - מבט מהיציע

סוף העולם – מבט מהיציע

 

 

כל התמונות ברשומה זו צולמו על ידי בנזוגי האהוב עד מאד. כל הזכויות שמורות לירסיניה פסטיס, ויבריו כולרה ולסקוטים משוגעים באדינבורו.

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה איך עשו את זה פעם, דבר, צרעת, קצת מכל דבר. שמירת הקישור.

18 Responses to נחיתה קשה

  1. trilliane כתב/ה:

    איזה כיף! נשמע שהיה אחלה טיול.
    התמונות נפלאות ומנציחות את האושר והחדווה בפניה הקורנות של קרן.

  2. פשוט יעל כתב/ה:

    יאי!

    בפעם הבאה (תהיה פעם באה, כן?) תנסי להגיע גם למוזיאון האנטר, שכבר סיפרתי לך עליו יותר מפעם אחת אבל ברצינות, זה כ"כ כ"כ תפור עלייך.
    http://www.rcseng.ac.uk/museums/hunterian

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      ניסינו להגיע להאנטר אבל זה לא יצא בסוף (כי לא רק אני טיילתי, אלא היו גם ילדים ובנזוג ועוד המון תוכניות). אני מאד מקווה שבפעם הבאה נצליח.

  3. imprudence כתב/ה:

    דבר ראשון: מגניב לכם!! (ומעורר קנאה, אבל בעיקר מגניב)

    דבר שני: למה עדיין משאירים כסף באבן? מי אוסף את זה?

    דבר שלישי: אומנם הכל נשמע אדיר, אבל מוזיאון המדע הזה ממש גורם לי לשקול לעזור הכל *עכשיו* ולסוע לשם.

    אומנם זה לא הפוסט שמגיע לנו (לפי ההקדמה, שאני חייבת להודות שעוררה בי תקווה לרגע…) אבל הוא בהחלט כיפי 🙂

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      אני מתנצלת שלא כתבתי את הפוסט שמגיע לך. אני אשתדל יותר בסופ"ש 🙂

      אין לי מושג מי משאיר את הכסף, ואני לא יודעת מי אוסף אותו. זה מנהג מעניין, בעיני.
      וכן, מוזיאון המדע מדליק ברמות-על.

  4. אורית כתב/ה:

    תודה קרן. בבריטניה בספטמבר ונשמע לעצותיך הטובות והמעניינות.

    אורית

  5. אורחת לרגע כתב/ה:

    שאלה לי, אולי רעיון לפוסט?

    כולם אומרים שאי אפשר להידבק מאיידס על ידי ישיבה על שירותים ציבוריים, גם לא להכנס להריון, גם לא std , אז למה מזהירים מישיבה על השירותים הציבוריים? מה כן אפשר לחטוף משם? בפרט, מה אפשר לחטוף שרחיצת ידיים אחרי לא תעזור למנוע?

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      אפשר לחטוף הרבה מחלות שרחיצת ידיים לא עוזרת להן. למשל – שפעת, שעלת, אבולה, דבר, מלריה, אנתרקס ועוד ועוד. הכוונה למחלות שעוברות בדרכי הנשימה או למחלות שמועברות על ידי וקטור (קרציות, פשפשים, יתושים וכו').

      לגבי איידס, כתבתי על דרכי הדבקות כאן, אם זה מעניין אותך.

  6. אורחת לרגע כתב/ה:

    אני שואלת למה אנחנו כל כך מקפידים לא לשבת פיזית על האסלה בשירותים ציבוריים. מה אפשר לחטוף ממגע של הישבן באסלה. לא מנשימה של האוויר בשירותים, או עקיצה מיתוש בשירותים, שזה יכול לקרות גם אם לא נוגעים באסלה.

    ומצטערת שזה בפוסט על החופשה הנהדרת שלך. לא כל כך ידעתי איך ואיפה לשאול… אם את רוצה שאשאל במקום אחר, רק תגידי.

    החופשה נשמעת מרתקת במיוחד ומתאימה לך כמו כפפה ליד, וניכר בתמונות שהיה ממש נהדר.

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      אין סיבה לא לשבת על האסלה בשירותים ציבוריים, חוץ מזה שהיא עלולה להיות לא נקיה. אם הקרש מלא בצואה אז אפשר לחטוף מחלות שקשורות למגע עם צואה. למשל – צהבת A, סלמונלה וכו'. אבל אם הקרש נקי, אז אין באמת סכנה.
      מצד שני, גם לדעתי זה מגעיל לשבת על אסלה שמליון איש ישבו עליה קודם, בלי קשר להגיינה או למחלות.

  7. David כתב/ה:

    היי קרן
    הפוסט והבלוג שלך מאוד מעניינים ומעשירים את הידע וההבנה לכל מיני מריעי בישין ושאר ירקות.
    אך תהיתי, כיצד אפשר לגמוא כל כך הרבה מקומות מעניינים (מוזיאונים וטירות וכו'), שלוקח לפחות יום שלם מהטיול לבקר בהן, בשבועיים וחצי? מלונדון לסקוטלנד….מה לקחתם מטוס, מסוק כדי להספיק ועוד עשיתם זאת עם ילדים!

  8. עדי כתב/ה:

    היי קרן,
    הטיול נשמע נהדר! אני לוקחת לי מכאן רעיונות לעתיד, הרחוק משהו, לטיולים כמו שאני אוהבת, נסיעות בין טירות ופאבים 🙂
    אני תמיד תוהה אם ג'ר'ר' מרטין ידע שיש ג'ון סנואו עוד לפני הג'ון סנואו שלו.
    ופתאום קלטתי שלמרות שהייתי במוזיאון המדע, אני מכירה בו בעיקר את קומת הקרקע ואת זו שמתחתיה, עולם המדע לילדים ולפעוטות. שם כמובן ביליתי זמן ניכר… בפעם הבאה וכו.
    עדי

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      ההיסטוריה הסקוטית מלאה ברפרנסים שמתאימים לגררמ! זה מדהים. כולל ארוחה שנקראת "הארוחה השחורה" שבה שואף למלוכה רצח בני משפחה שלמה….