ילדים, הזהרו מעצי באובב

אני חולה ומרחמת על עצמי. זה, פחות או יותר, מה שאני עושה בחודש וחצי האחרונים. אחרי מנוחה בלתי פוסקת ושתי הזרקות סטרואידים לדיסק הסורר אני כבר מסוגלת לבשל גולאש (שהחצי ההונגרי של המשפחה יהיה מרוצה) ומרק עוף (שהחצי הפולני של המשפחה לא ישב בחושך לבד), ואפילו לחזור לתרגל קצת יוגה. אבל אני עדיין מרחמת על עצמי. מאד. רחמים עצמיים מעולים כדי לגרום לבנזוג להכין לי קפה ולילדים להפסיק לריב, אבל הם מאד גרועים לכתיבה.

אז לקחתי חופש. בלי להודיע לאף אחד החלטתי שאני לא הולכת לכתוב בבלוג עד שלא ארגיש ממש טוב וארצה לחזור לכתוב. מותר לי – אני חולה.

אבל אז עירא היקר שלח את הידיעה הזו, והחופשה המאולתרת שלי נגמרה באחת.

למי שאלרגי לכתבות של נרג, התקציר הוא כזה – הורים בגן בתל אביב שנמצא קרוב לקוי מתח גבוה הפסיקו לשלוח את הילדים לגן עד שהעיריה לא תעתיק את קוי המתח הגבוה מאיזור הגן לאחר קלקול באחד ממסנני הקרינה שיש בגן.

אם נתעלם מהעברית הקלוקלת וממקדם הפאניקה הגבוה, העברת הגן שגויה. היא שגויה כי המדע הבסיסי לא נכון, הפירוש של המחקרים העוסקים בנושא לא נכונים, ופאניקה רק לשם הפאניקה מונעת מאנשים להתרכז בבעיות האמיתיות שקיימות.

תקציר לקצרי רוח

נתחיל מהסוף – ה-IARC, אותו ארגון שסיווג את הטלפונים הסלולרים כגורמים לסרטן כ"אולי, לפעמים בירח כחול, ורק אם קופצים על רגל אחת", מסווג את החשיפה לקווי מתח גבוה בדיוק באותו מקום כמו טלפונים סלולרים. הנה, כאן (פידיאף).

אז אם אנחנו מיישרים קו עם מה שהם אומרים לגבי טלפונים סלולרים, אנחנו יכולים ליישר קו עם מה שהם אומרים לגבי קוי מתח גבוה, לא? ואם אנחנו לא מאמינים לארגון שכל תפקידו הוא לאסוף מידע לגבי גורמים מסרטנים וידוע כארגון היסטרי במדה מסוימת ונתון ללחצי הציבור, אז למי כן נאמין?

אבל ברור לי שאנשים לא סומכים על ארגון ערטילאי שהם לא מכירים, אז הבה נפרק את הבעיה לרכיביה.

הבעיה עם מחקרים

הבעיה עם הסקת מסקנות ממחקרים בכלל ומחקרי אוכלוסיה בפרט היא שהם תמיד יכולים להגיד אם הם מצאו קשר, אבל הם לא יכולים להפריך קשר. לכל היותר ניתן להגיד "לא מצאנו קשר" אבל זה לא כמו להגיד "אלה שטויות, לכו לעשות משהו מועיל כמו ללקק מעטפות רעילות".

הבעיה בקביעת סיבתיות

אחת הנקודות הקשות ביותר במחקרים שונים היא קביעת סיבתיות. כדי להראות שחשיפה למשהו (נגיד – קריפטונייט) גורם לתוצאה כלשהי (נגיד – טפשת נפוצה בקרב גיבורי על), צריך לעבור דרך כמה נקודות.

קודם כל, צריך להוכיח שהחשיפה לקריפטונייט קדמה להופעת הטפשת. אם גיבור העל חלה בטפשת לפני החשיפה לקריפטונייט, ברור שהוא לא הגורם, נכון? זהו הקריטריון החשוב ביותר, שחייב להתקיים.

אחרי שקבענו שהחשיפה קדמה למחלה, צריך להוכיח את הקשר במחקרים עוקבים. כלומר, אם לפעמים קריפטונייט גורם לטפשת אבל במקרים אחרים הוא מגן מפני טפשת או לא משפיע – מאד יכול להיות שהקשר בין קריפטוניט לטפשת לא קיים. כמו כן החזרה על התוצאה במחקרים נוספים מראה שאכן הקשר קיים ולא מדובר באיזשהו שגיון סטטיסטי.

השלב הבא הוא הצגת קשר לכמות החשיפה. גיבור על שצורך 50 מ"ג קריפטונייט ביום אמור להיות בסיכון גבוה יותר לפתח טפשת, יחסית לגיבור על שצורך קריפטונייט באופן מזדמן. אפשר לסייג את זה כי יכול להיות שהשינוי שקריפטונייט גורם לגיבורי על הוא חד פעמי ואז לא יהיה קשר לכמות.

מאד רצוי שיהיה גם איזשהו הגיון ביולוגי מאחורי הקשר, אבל לא חיוני כי אנחנו מכירים בעובדה שאנחנו לא באמת יודעים הכל.

מבחינה סטטיסטית טהורה – אנחנו רוצים להראות קשר חזק (כלומר, עם סיכון יחסי גבוה), וכמובן, מובהקות סטטיסטית זה תמיד נחמד. חוסר מובהקות סטטיסטית לא שולל קשר! תמיד יכולה להיות טעות במחקר. אבל הוא מוריד את הסבירות שהקשר אכן קיים.

ישנם עוד קריטריונים לקביעת סיבתיות, והמעונינים לקרוא עוד מוזמנים לחפש את היל (hill) והרשימות שלו. יש גם קישורים בתחתית הרשומה, כרגיל.

הבעיה בקביעת סיבתיות במחקרים סביבתיים

נניח שאנחנו רוצים להוכיח קשר בין מגורים במגדל משה לבין טפשת נפוצה בגלל שמגדל משה משמש כאיזור הטמנת הקריפטונייט של מדינת ישראל במשך עשרים השנים האחרונות. אנחנו מגיעים למגדל משה, מראים שאכן יש הרבה יותר מקרים של טפשת נפוצה בקרב התושבים יחסית לערים בגודל דומה במדינת ישראל, מפרסמים את התוצאות ואז שוחטים אותנו בעיתונות המקצועית כי…

כי יש דבר מעצבן להחריד שנקרא ערפלנים. הם משפיעים על קשר שנמצא במחקרים ולעיתים אף הופכים אותו. אם מגדל משה משמש כאיזור הטמנת קריפטונייט במשך עשרים השנים האחרונות אז יתכן שיש קשר למספר מקרי הטפשת הנפוצה שם, אבל גם יכול להיות שכל גיבורי העל במגדל משה בדיוק עברו דירה מתל אביב, ששם אין קריפטונייט בכלל. יכול להיות שחלק גדול מתושבי מגדל משה אלרגים לאבטיחים שגדלים על שיחים ובגלל זה הם פתחו טפשת נפוצה. יכול להיות  שיש שיעור גבוה של נישואי קרובים בקרב תושבי מגדל משה ובגלל זה יש שיעור גבוה של טפשת, ועוד ועוד מאפיינים של טפשת נפוצה שלא שקללנו בכלל בניתוח הנתונים.

במחקרים ממש ממש טובים משקללים את הערפלנים על ידי זה שלכל תושב מגדל משה שעבר מתל אביב והוא האבא של עצמו בגלל נישואי קרובים שחלה בטפשת נפוצה מצמידים תושב מגדל משה שעבר מתל אביב והוא האבא של עצמו בגלל נישואי קרובים ולא חלה בטפשת נפוצה, ובודקים את ההבדלים בינהם לגבי רשימה של דברים שרק אחד מהם קריפטונייט.

זוכרים את ה-XKCD שבו נמצא קשר בין סוכריות ג'לי ירוקות לאקנה? זה מה שקורה כשבודקים רשימה ארוכה של אפשרויות לקשרים – מוצאים משהו, ולא תמיד מדובר בקשר הנכון.

הבעיה הזו נפוצה באפידמיולוגיה ומאד מאד נפוצה באפידמיולוגיה סביבתית, ובגלל זה מדובר במקצוע מתסכל להפליא.

הבעייתיות בקביעת סיבתיות במחקרים סביבתיים על קוי מתח גבוה

הנושא של הקשר בין קוי מתח גבוה לבין סרטנים למינהם נמצא במחקר כבר עשור לפחות, אם לא יותר. למה? ככה, כי חוקרים הכל.
הבעיה היא שאלו מחקרים של אפידמיולוגיה סביבתית וככאלה הם סובלים מכל הבעיות הקשות של המחקרים האלה:

• אין הוכחה שהמחלה לא הייתה קיימת לפני החשיפה לקווי מתח גבוה. באף אחד מהמחקרים שאני מכירה, לפחות. אל תשכחו שסרטן זה משהו שמתפתח לאורך זמן ואם לא עשו בדיקות דם לילדים בתחילת המחקר + CT + מח עצם כדי לשלול גידול, אי אפשר לשלול את האפשרות שהילדים החולים היו כבר חולים בתחילת המחקר.
• אין קשר בין מידת חשיפה למחלה.
• אין נטרול ערפלנים טוב. אין, פשוט אין, על כל אחד מהמחקרים שמצאו קשר אפשר למצוא לפחות שני מאמרי תגובה שמצביעים על ערפלנים שלא נוטרלו.
• הקשרים שנמצאו, גם במחקרים שמצאו קשר, היו חלשים בצורה מפתיעה. עישון של חפיסת סיגריות ליום יהרוג אנשים מהר יותר. חציית כביש תהרוג אתכם מהר יותר. קריאה של יוסי גורביץ' תגרום לכם לרצות למות מהר יותר.

אבל אתם יודעים מה, זה אפילו יותר חמור. אף אחד לא יודע למדוד חשיפה לקוי מתח גבוה. כן, ממש כך. האם מדובר על מגורים ליד קוי מתח גבוה? כי אם כן, אז צריך למדוד חשיפה בכל אחד מחדרי הבית, לא? ומכיוון שמדובר בשדה שהעוצמה שלו דועכת עם המרחק, אז מי שנמצא במטבח הוא בסיכון שונה ממי שנמצא בחדר השינה, לא? ואם מישהו מבלה 15 שעות ביום מחוץ לבית, האם עדיין אפשר להגדיר את החשיפה שלו כחשיפה? ואם ילד נמצא אצל סבתא שלו שמעשנת כל היום ו/או בולסת קריפטונייט, אז גם הוא נמצא בסיכון מסיבות אחרות לחלוטין.

תשמעו, מדובר בילדים חולי סרטן. זה איום, זה גורם לכולם להצתבט, אבל זו לא סיבה להכנס לפאניקת קווי מתח גבוה. אנחנו גרים ליד קווי מתח גבוה וליד אנטנה סלולרית לא חוקית (שמוחבאת מעל סילו נטוש…), אבל אישית, יותר מדאיגים אותי ההורים שלא מחסנים את הילדים שלהם או מעשנים בנוכחותי. זו סכנה ברורה ומיידית.

וחזרה לגן המקורי…

הגן, כאמור, נמצא ליד קוי מתח גבוה. אני מבינה לחלוטין את ההורים שמפחדים מדבר שהם לא מבינים ושנראה בעיתונות כאילו הוא עלול לגרום נזק לילדים שלהם. אין שום בעיה עם המנעות מדברים כאשר זה נוגע לילדים שלך, ולא מזיק לילדים אחרים.

אבל הגן ממוקם בתל אביב. אחת הערים בעלות זיהום האוויר החמור ביותר בארץ. זיהום אוויר הוכח כקשור למחלות לב, סרטן ומחלות של דרכי הנשימה העליונות. האם באמת חשיפה של שמונה שעות ביום לכל היותר לקו מתח גבוה משמעותית יותר מהעיר שבה הילדים חיים? האם כל ההורים נמנעים מעישון, מקפידים על תזונה נכונה ועל מספיק התעמלות לילדים שלהם? שוב, גורמים שכולם הוכחו בלי יוצא מהכלל כקשורים לסרטנים שונים.

אנחנו, כמבוגרים, חייבים לדאוג לילדים ולהגן עליהם. אבל אנחנו צריכים גם להגן עלים מפני סכנות אמיתיות וללמד אותם את ההבדל בין עיקר לטפל, וכאשר אנחנו נתפסים לגורמים קטנים ומזניחים את המכלול, איזה מסר זה מעביר לילדים שלנו?

"ילדים – הזהרו מעצי באובב"

אם לא שכנעתי אתכם, אנא עברו על המחקרים שנראים לכם משכנעים ותשלחו אלי אם אתם רוצים בדיקה ממוקדת של כל אחד מהם. רק אל תשכחו שלהגיד "אפילו שהמחקרים לא מספיק משכנעים, אי אפשר לבטל את החשד בהינף יד," אפשר גם להגיד על הקשר בין  קריפטונייט לטפשת נפוצה.

—

תודה לעירא שהעלה את הנושא ולישי שאתגר אותי לכתוב את הכל בצורה מסודרת.

לקריאה נוספת:

• הקריטריונים של ברדפורד-היל לקביעת סיבתיות. הבחור היה איש מגניב, ויבוא יום ואכתוב גם עליו.
• מאתר המשרד לאיכות הסביבה – זיהום האוויר בתל אביב רבתי.
• מידע על קריפטון, היסוד האמיתי.
• התוכנית המלאה של העולם הערב, כולל סרט המופת, "היהלום האבוד".