ילדים, הזהרו מעצי באובב

אני חולה ומרחמת על עצמי. זה, פחות או יותר, מה שאני עושה בחודש וחצי האחרונים. אחרי מנוחה בלתי פוסקת ושתי הזרקות סטרואידים לדיסק הסורר אני כבר מסוגלת לבשל גולאש (שהחצי ההונגרי של המשפחה יהיה מרוצה) ומרק עוף (שהחצי הפולני של המשפחה לא ישב בחושך לבד), ואפילו לחזור לתרגל קצת יוגה. אבל אני עדיין מרחמת על עצמי. מאד. רחמים עצמיים מעולים כדי לגרום לבנזוג להכין לי קפה ולילדים להפסיק לריב, אבל הם מאד גרועים לכתיבה.

אז לקחתי חופש. בלי להודיע לאף אחד החלטתי שאני לא הולכת לכתוב בבלוג עד שלא ארגיש ממש טוב וארצה לחזור לכתוב. מותר לי – אני חולה.

אבל אז עירא היקר שלח את הידיעה הזו, והחופשה המאולתרת שלי נגמרה באחת.

למי שאלרגי לכתבות של נרג, התקציר הוא כזה – הורים בגן בתל אביב שנמצא קרוב לקוי מתח גבוה הפסיקו לשלוח את הילדים לגן עד שהעיריה לא תעתיק את קוי המתח הגבוה מאיזור הגן לאחר קלקול באחד ממסנני הקרינה שיש בגן.

אם נתעלם מהעברית הקלוקלת וממקדם הפאניקה הגבוה, העברת הגן שגויה. היא שגויה כי המדע הבסיסי לא נכון, הפירוש של המחקרים העוסקים בנושא לא נכונים, ופאניקה רק לשם הפאניקה מונעת מאנשים להתרכז בבעיות האמיתיות שקיימות.

תקציר לקצרי רוח

נתחיל מהסוף – ה-IARC, אותו ארגון שסיווג את הטלפונים הסלולרים כגורמים לסרטן כ"אולי, לפעמים בירח כחול, ורק אם קופצים על רגל אחת", מסווג את החשיפה לקווי מתח גבוה בדיוק באותו מקום כמו טלפונים סלולרים. הנה, כאן (פידיאף).

אז אם אנחנו מיישרים קו עם מה שהם אומרים לגבי טלפונים סלולרים, אנחנו יכולים ליישר קו עם מה שהם אומרים לגבי קוי מתח גבוה, לא? ואם אנחנו לא מאמינים לארגון שכל תפקידו הוא לאסוף מידע לגבי גורמים מסרטנים וידוע כארגון היסטרי במדה מסוימת ונתון ללחצי הציבור, אז למי כן נאמין?

אבל ברור לי שאנשים לא סומכים על ארגון ערטילאי שהם לא מכירים, אז הבה נפרק את הבעיה לרכיביה.

הבעיה עם מחקרים

הבעיה עם הסקת מסקנות ממחקרים בכלל ומחקרי אוכלוסיה בפרט היא שהם תמיד יכולים להגיד אם הם מצאו קשר, אבל הם לא יכולים להפריך קשר. לכל היותר ניתן להגיד "לא מצאנו קשר" אבל זה לא כמו להגיד "אלה שטויות, לכו לעשות משהו מועיל כמו ללקק מעטפות רעילות".

הבעיה בקביעת סיבתיות

אחת הנקודות הקשות ביותר במחקרים שונים היא קביעת סיבתיות. כדי להראות שחשיפה למשהו (נגיד – קריפטונייט) גורם לתוצאה כלשהי (נגיד – טפשת נפוצה בקרב גיבורי על), צריך לעבור דרך כמה נקודות.

קודם כל, צריך להוכיח שהחשיפה לקריפטונייט קדמה להופעת הטפשת. אם גיבור העל חלה בטפשת לפני החשיפה לקריפטונייט, ברור שהוא לא הגורם, נכון? זהו הקריטריון החשוב ביותר, שחייב להתקיים.

אחרי שקבענו שהחשיפה קדמה למחלה, צריך להוכיח את הקשר במחקרים עוקבים. כלומר, אם לפעמים קריפטונייט גורם לטפשת אבל במקרים אחרים הוא מגן מפני טפשת או לא משפיע – מאד יכול להיות שהקשר בין קריפטוניט לטפשת לא קיים. כמו כן החזרה על התוצאה במחקרים נוספים מראה שאכן הקשר קיים ולא מדובר באיזשהו שגיון סטטיסטי.

השלב הבא הוא הצגת קשר לכמות החשיפה. גיבור על שצורך 50 מ"ג קריפטונייט ביום אמור להיות בסיכון גבוה יותר לפתח טפשת, יחסית לגיבור על שצורך קריפטונייט באופן מזדמן. אפשר לסייג את זה כי יכול להיות שהשינוי שקריפטונייט גורם לגיבורי על הוא חד פעמי ואז לא יהיה קשר לכמות.

מאד רצוי שיהיה גם איזשהו הגיון ביולוגי מאחורי הקשר, אבל לא חיוני כי אנחנו מכירים בעובדה שאנחנו לא באמת יודעים הכל.

מבחינה סטטיסטית טהורה – אנחנו רוצים להראות קשר חזק (כלומר, עם סיכון יחסי גבוה), וכמובן, מובהקות סטטיסטית זה תמיד נחמד. חוסר מובהקות סטטיסטית לא שולל קשר! תמיד יכולה להיות טעות במחקר. אבל הוא מוריד את הסבירות שהקשר אכן קיים.

ישנם עוד קריטריונים לקביעת סיבתיות, והמעונינים לקרוא עוד מוזמנים לחפש את היל (hill) והרשימות שלו. יש גם קישורים בתחתית הרשומה, כרגיל.

הבעיה בקביעת סיבתיות במחקרים סביבתיים

נניח שאנחנו רוצים להוכיח קשר בין מגורים במגדל משה לבין טפשת נפוצה בגלל שמגדל משה משמש כאיזור הטמנת הקריפטונייט של מדינת ישראל במשך עשרים השנים האחרונות. אנחנו מגיעים למגדל משה, מראים שאכן יש הרבה יותר מקרים של טפשת נפוצה בקרב התושבים יחסית לערים בגודל דומה במדינת ישראל, מפרסמים את התוצאות ואז שוחטים אותנו בעיתונות המקצועית כי…

כי יש דבר מעצבן להחריד שנקרא ערפלנים. הם משפיעים על קשר שנמצא במחקרים ולעיתים אף הופכים אותו. אם מגדל משה משמש כאיזור הטמנת קריפטונייט במשך עשרים השנים האחרונות אז יתכן שיש קשר למספר מקרי הטפשת הנפוצה שם, אבל גם יכול להיות שכל גיבורי העל במגדל משה בדיוק עברו דירה מתל אביב, ששם אין קריפטונייט בכלל. יכול להיות שחלק גדול מתושבי מגדל משה אלרגים לאבטיחים שגדלים על שיחים ובגלל זה הם פתחו טפשת נפוצה. יכול להיות  שיש שיעור גבוה של נישואי קרובים בקרב תושבי מגדל משה ובגלל זה יש שיעור גבוה של טפשת, ועוד ועוד מאפיינים של טפשת נפוצה שלא שקללנו בכלל בניתוח הנתונים.

במחקרים ממש ממש טובים משקללים את הערפלנים על ידי זה שלכל תושב מגדל משה שעבר מתל אביב והוא האבא של עצמו בגלל נישואי קרובים שחלה בטפשת נפוצה מצמידים תושב מגדל משה שעבר מתל אביב והוא האבא של עצמו בגלל נישואי קרובים ולא חלה בטפשת נפוצה, ובודקים את ההבדלים בינהם לגבי רשימה של דברים שרק אחד מהם קריפטונייט.

זוכרים את ה-XKCD שבו נמצא קשר בין סוכריות ג'לי ירוקות לאקנה? זה מה שקורה כשבודקים רשימה ארוכה של אפשרויות לקשרים – מוצאים משהו, ולא תמיד מדובר בקשר הנכון.

הבעיה הזו נפוצה באפידמיולוגיה ומאד מאד נפוצה באפידמיולוגיה סביבתית, ובגלל זה מדובר במקצוע מתסכל להפליא.

הבעייתיות בקביעת סיבתיות במחקרים סביבתיים על קוי מתח גבוה

הנושא של הקשר בין קוי מתח גבוה לבין סרטנים למינהם נמצא במחקר כבר עשור לפחות, אם לא יותר. למה? ככה, כי חוקרים הכל.
הבעיה היא שאלו מחקרים של אפידמיולוגיה סביבתית וככאלה הם סובלים מכל הבעיות הקשות של המחקרים האלה:

  • אין הוכחה שהמחלה לא הייתה קיימת לפני החשיפה לקווי מתח גבוה. באף אחד מהמחקרים שאני מכירה, לפחות. אל תשכחו שסרטן זה משהו שמתפתח לאורך זמן ואם לא עשו בדיקות דם לילדים בתחילת המחקר + CT + מח עצם כדי לשלול גידול, אי אפשר לשלול את האפשרות שהילדים החולים היו כבר חולים בתחילת המחקר.
  • אין קשר בין מידת חשיפה למחלה.
  • אין נטרול ערפלנים טוב. אין, פשוט אין, על כל אחד מהמחקרים שמצאו קשר אפשר למצוא לפחות שני מאמרי תגובה שמצביעים על ערפלנים שלא נוטרלו.
  • הקשרים שנמצאו, גם במחקרים שמצאו קשר, היו חלשים בצורה מפתיעה. עישון של חפיסת סיגריות ליום יהרוג אנשים מהר יותר. חציית כביש תהרוג אתכם מהר יותר. קריאה של יוסי גורביץ' תגרום לכם לרצות למות מהר יותר.

אבל אתם יודעים מה, זה אפילו יותר חמור. אף אחד לא יודע למדוד חשיפה לקוי מתח גבוה. כן, ממש כך. האם מדובר על מגורים ליד קוי מתח גבוה? כי אם כן, אז צריך למדוד חשיפה בכל אחד מחדרי הבית, לא? ומכיוון שמדובר בשדה שהעוצמה שלו דועכת עם המרחק, אז מי שנמצא במטבח הוא בסיכון שונה ממי שנמצא בחדר השינה, לא? ואם מישהו מבלה 15 שעות ביום מחוץ לבית, האם עדיין אפשר להגדיר את החשיפה שלו כחשיפה? ואם ילד נמצא אצל סבתא שלו שמעשנת כל היום ו/או בולסת קריפטונייט, אז גם הוא נמצא בסיכון מסיבות אחרות לחלוטין.

תשמעו, מדובר בילדים חולי סרטן. זה איום, זה גורם לכולם להצתבט, אבל זו לא סיבה להכנס לפאניקת קווי מתח גבוה. אנחנו גרים ליד קווי מתח גבוה וליד אנטנה סלולרית לא חוקית (שמוחבאת מעל סילו נטוש…), אבל אישית, יותר מדאיגים אותי ההורים שלא מחסנים את הילדים שלהם או מעשנים בנוכחותי. זו סכנה ברורה ומיידית.

וחזרה לגן המקורי…

הגן, כאמור, נמצא ליד קוי מתח גבוה. אני מבינה לחלוטין את ההורים שמפחדים מדבר שהם לא מבינים ושנראה בעיתונות כאילו הוא עלול לגרום נזק לילדים שלהם. אין שום בעיה עם המנעות מדברים כאשר זה נוגע לילדים שלך, ולא מזיק לילדים אחרים.

אבל הגן ממוקם בתל אביב. אחת הערים בעלות זיהום האוויר החמור ביותר בארץ. זיהום אוויר הוכח כקשור למחלות לב, סרטן ומחלות של דרכי הנשימה העליונות. האם באמת חשיפה של שמונה שעות ביום לכל היותר לקו מתח גבוה משמעותית יותר מהעיר שבה הילדים חיים? האם כל ההורים נמנעים מעישון, מקפידים על תזונה נכונה ועל מספיק התעמלות לילדים שלהם? שוב, גורמים שכולם הוכחו בלי יוצא מהכלל כקשורים לסרטנים שונים.

אנחנו, כמבוגרים, חייבים לדאוג לילדים ולהגן עליהם. אבל אנחנו צריכים גם להגן עלים מפני סכנות אמיתיות וללמד אותם את ההבדל בין עיקר לטפל, וכאשר אנחנו נתפסים לגורמים קטנים ומזניחים את המכלול, איזה מסר זה מעביר לילדים שלנו?

"ילדים – הזהרו מעצי באובב"

 

אם לא שכנעתי אתכם, אנא עברו על המחקרים שנראים לכם משכנעים ותשלחו אלי אם אתם רוצים בדיקה ממוקדת של כל אחד מהם. רק אל תשכחו שלהגיד "אפילו שהמחקרים לא מספיק משכנעים, אי אפשר לבטל את החשד בהינף יד," אפשר גם להגיד על הקשר בין  קריפטונייט לטפשת נפוצה.

תודה לעירא שהעלה את הנושא ולישי שאתגר אותי לכתוב את הכל בצורה מסודרת.

 

לקריאה נוספת:

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה סרטן, קצת מכל דבר. שמירת הקישור.

26 Responses to ילדים, הזהרו מעצי באובב

  1. גל כתב/ה:

    מים!

    אגב – מה הם מסנני הקרינה? מה הם מסננים ואיך זה עובד? יש לך מושג? ניסיתי לגגל אבל אני לא ערני מספיק לחיפוש רציני.

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      ממממממממים, אני מבקשת…
      אני לא יודעת מהם מסנני הקרינה הנ"ל. ביקשתי מחבר פיזיקאי שיבדוק ויספר לי.

  2. ולנסיה כתב/ה:

    סחטיין. מיהרתי להפיץ.

  3. אוהד כתב/ה:

    היי קרן,

    קראתי את הפוסט ואני רוצה להגיד שאני מסכים עם כל מה שאמרת, חוץ מהמסקנה. כלומר, העובדה שזה לא מוכח עדיין לא אומר שאת רוצה לחשוף את הילדים שלך למשהו שאולי אינו סיגניפיקנטי סטטיסטית עדיין, אבל יכול להיות שיהיה בעתיד, והכי חשוב, הוא בטח לא עוזר. הרי שנינו יודעים שלמחלה כדוגמת סרטן יש הרבה מחקרים שמראים שמדובר בהצטברות של מוטציות, וכמו שתיארת יפה, קרצינוגנים לא חסרים (אוכל, זיהום אויר), אז למה שהורה ירצה להוסיף סיכון פוטנציאלי?
    אני מסכים שבתור הורה יותר חשוב להאכיל נכון, לא לעשן וכו', זה הרי כבר מוכח. אבל בתור הורה שמנסה להקפיד על כל הדברים הידועים, ברור לי שלא הייתי מרוצה אם היו דוחפים אנטנה סלולארית או קו מתח גבוה מעל הראש של הילד שלי, Just because the jury is still out

    אוהד

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      שמחה שנהנית מהקריאה 🙂

      בניגוד להרבה דברים אחרים – קוי מתח גבוה נמצאים כאן כבר די הרבה עשרות שנים, ולפיכך אילו באמת היתה להם השפעה מזיקה מאסיבית כבר היינו רואים אותה. לא מדובר בטכנולוגיה חדשה שאת ההשפעות שלה אנחנו לא מכירים מספיק, אלא במשהו שנחקר לעומק.

      הבעיה היא, כמו שכתבתי בהתחלה, שמחקרים לא יכולים להוכיח שאין קשר, אלא רק להראות שלא מצאו את הקשר. אם יש מספיק מחקרים כאלה, אז אפשר להסיק שבאמת אין קשר. היה הרבה יותר קל אילו היינו יכולים לתכנן מחקר שיבדוק את ה"אי-קשר", אבל אי אפשר.

  4. עדי סתיו כתב/ה:

    אמרתי את זה בעבר ואני אגיד את זה שוב – – כל עיסוק מלומד במחקרים לא ישכנעו אנשים לגור תחת קווי מתח גבוה ואנטנות סלולריות.

    למה אני חושב ככה? כי ההיסטריה הציבורית קדמה בהרבה לכל המחקרים האלה. אנשים היו היסטריים ונמנעו מקווי מתח גבוה ופחדו מטלפונים סלולריים לפני המחקרים, וימשיכו להימנע ולפחד גם אחרי שיופרכו. להיפך; הסיבה שהנושא נחקר כל כך ושבכלל קיימים מחקרים כאלה היא כי יש לאנשים עניין לחקור ולממן מחקר שייתן רציונליזציות לפחד הקיים שלהם.

    מה שגרם במקור, וגורם עדיין לפחד הזה, הוא בלבול סמנטי ואסוציאטיבי.

    "קרינה אלקטרומגנטית" ו"קרינה רדיואקטיבית" נשמעים בדיוק אותו דבר: שני סוגי קרינה, למרות שאין ביניהם קשר פיסיקלי. בדיבור יומיומי בדרך כלל "קרינה" זה שם מקוצר ל"קרינה רדיואקטיבית", וכולם יודעים ש"קרינה רדיואקטיבית" זה הדבר כי רע שיש. אז ברגע שאת מדברת על זה ש"קרינה אלקטרומגנטית" לא מסוכנת בתנאים מסוימים, כבר הפסדת. הקורא ההדיוט הרי בכלל לא מודע להבדל בין קרינה רדיואקטיבית לאלקרומגנטית, וגם אצל הקורא המשכיל ההבדל הזה הוא בגודל של כמעט טעות מדידה בהשוואה לניאון המהבהב ולהצפת האדרנלין שיש לו במוח ברגע שהמילה "קרינה" נקלטת אצלו. ההוא כבר מזמן לא מקשיב; כל אמירה שקרינה יכולה להיות לא מסוכנת נשמעת מופרכת על פניה.

    צריך פשוט להתחיל לקרוא לזה "גלי רדיו".

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      תשמע. תראה. היסטריה ציבורית תמיד היתה ותמיד תהיה, אבל אני לא חושבת שצריך לוותר רק כי דברים נראים בעייתיים משהו.

      • עדי סתיו כתב/ה:

        אני אמרתי שצריך לוותר? להיפך! אני הצעתי לקרוא לזה "גלי רדיו", ולראות איך דברים מתחילים להסתדר הרבה יותר טוב.

  5. צפריר כהן כתב/ה:

    ועכשיו בלי ציניות: הטענה שהגן נמצא ממילא באמצע עיר מזהמת היא טענה לא משכנעת. באותה מידה, לא תייעצי להם להוסיף קצת ארסן למי השתייה בגן (רק תוספת קטנה של זיהום, לא תוספת רצינית. עם המינון הנכון זה לא יוסיף הרבה לעומת גורמי המוות האפשריים האחרים). גם אם יש סיכונים, זה לא אומר שאני צריך להגביר אותם.

    (אם אכן יש תוספת סיכון או אין, זו כבר שאלה אחרת. אבל ברור שיש מי שחושב שיש כאן סיכון)

    כמוכן, לא ברורה לי בדיוק הטענה שלא יודעים לבדוק בדיוק מהי רמת הקרינה: יכולים לחשב רמה מקסימלית עבור מי שנמצא בבית. אני מניח שרק עבור בתים קרובים מאוד יש הבדל רציני בין הרמה המקסימלית בבית לרמה המינימלית בבית. אני מניח שלשימושים מסויימים גם סטייה של כמה עשרות אחוזים אינה נוראית.

  6. שי כתב/ה:

    הקשרים שנמצאו במחקרים אצל ילדים דווקא חזקים ולא סביר שהם מקריים (כפי שמוגדר בקישור שנתת): עליה של פי 2 בשכיחות המחלה. יש לך ילדים? היית משכיבה אותם בחדר שינה ובו קרינה כפולה מהסף במשך שנים אחרי שקראת את המחקר הזה?
    הדירוג 2B לא מספיק כדי לדעת אם יש הסיכון האמיתי. צריך לרדת לפרטים.

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      הי שי,

      כל המחקרים הגדולים שנערכו בצורה נכונה וכללו מספר מספיק גדול של מקרים לא הראו קשר בין קרינה אלקטרומגנטית לבין סרטן. הדירוג B2 מצביע בדיוק על הסיכון האמיתי, שכן הוא משקלל את כל המחקרים הטובים שנערכו בנושא, כולל מידת זהירות מותאמת.
      אני לא בדיוק רואה את הרלוונטיות של מצבי המשפחתי לגבי תוצאות המחקרים שציטטתי כאן.

      • שי כתב/ה:

        הי קרן,
        אני לא מתייחס לכלל סוגי הסרטן אצל כלל האוכלוסיות אלא ללוקמיה אצל ילדים. גם לא לכלל סוגי הקרינה אלא לקרינה ELF מגנטית. לגבי זה המחקרים הרציניים מבססים את הטענה של עליה פי 2 בשכיחות המחלה בקרינה מעל לרמת סף, וזאת לפי המקור שאת נתת. תקראי שוב פיסקה ראשונה ושלישית בחלק 5.2 במקור שלך. ולגבי מצב משפחתי רלבנטיות וגו' – קודם חשבתי שקראנו אותו טקסט והייתי מופתע מהעמדה שלך, אבל עכשיו אני רואה שזו אי הבנה פשוטה ובאמת אין צורך לערב כאן מצב משפחתי.

        • קרן לנדסמן כתב/ה:

          על פי המקור שמצוטט (ה-IARC, בוא נהיה ספציפים) יש מחקרים שהראו קשר אפשרי בין לוקמיה לבין ELF, ומיד לאחר מכן יש פסקה ארוכה בהרבה שמסבירה את כל המקורות האפשריים להטיות במחקרים האלה ולמה אי אפשר לקבל את התוצאות האלה כפשוטן. בין השאר – בעיה בהגדרת המקרים, בעיה בהגדרת החשיפה לקרינה, בעיה בגודל המדגם שנבחר וכדומה.
          זה מפתיע, דרך אגב, כי סרטן בילדים הוא דבר שיחסית קל לעקוב אחריו (מעט זמן להתפתחות הסרטן).

          כאמור, יש הבדל עצום בין "יש קשר" לבין "אולי יש קשר", כשעל "אולי" אי אפשר לבסס מדיניות.
          אילו התוצאות היו משכנעות דין, ה-IARC היה מעביר את החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לגורם סיכון ודאי ללוקמיה בילדים, ולא משאיר אותו ב-2B עם שאר הקרינות האחרות.

          • שי כתב/ה:

            מה שהם אומרים די רחוק מ-"אולי יש קשר" – הם אומרים שסביר שיש קשר ושלא מדובר בהטיה מחקרית. עם זאת לא ניתן לפסול את האפשרות שהקשר נגרם משילוב הטיות מחקריות שונות אבל באותה מידה ייתכן שהקשר חזק יותר.
            לגבי ה-2B של הדו"ח אני מניח שזה בגלל שהוא לא התמקד בלוקמיה אצל ילדים אלא בכלל מחלות הסרטן אצל כלל האוכלוסיה, ובאמת לרובן אין תימוכין משמעותיים מחקריים.

            • קרן לנדסמן כתב/ה:

              הם לא אומרים שסביר שיש קשר. הם אומרים שמחקרים מסוימים הראו קשר, שהקשר נמצא בשני מחקרים גדולים (אחד מטא-אנליזה), אבל שכל המחקרים, בלי יוצא מהכלל, היו חשופים להטיות רבות, מה שלא מאפשר להגיע למסקנות וודאיות.
              אילו הקשר ללוקמיה היה משמעותי – הוא היה מוקפץ ל-A, בלי שום קשר לדברים אחרים. זה לא דו"ח על "דברים שנכנסו ל-B2". זה פירוט של כל מה שנמצא כקשור לקרינה אלקטרומגנטית. כמו שאזבסט, וירוס הפטיטיס B, קרינה מייננת, או כל גורם מסרטן וודאי אחר.
              שוב, אני מדברת כאן על בריאות הציבור. מה מוצדק לעשות מבחינת כלל האוכלוסיה. כאשר יש גורם שמסרטן בוודאות, יש הצדקה להליכים חריפים. כאשר יש גורם מסוג אולי-מתישהו-לא-בטוח-יש-המון-הטיות, אז אין שום הצדקה לפאניקה. זה הכל.

              אתה יודע מה, זכית ברשומה על "איך מחליטים על סיבתיות במחקרים". אני חושבת שזה יקצר את כל הדיון הזה, לא?

              • שי כתב/ה:

                לא עומד בפיתוי לענות…
                נכון המסקנות לא וודאיות, אבל ההסבר הפשוט ביותר במקרה הספציפי הזה יהיה שיש קשר. מחר אולי הוא יופרך, אבל זה מה שרואים במחקרים. הם לא הביאו אף מחקר ששולל את הקשר (ונעשו מחקרים רבים). ההתפתלות הגדולה שלהם בפיסקה הארוכה שהזכרת נובעת מזה שאין פגם פשוט וברור במחקרים שמסביר את התצפיות, והם נותנים טענה בניסוח מאד חלש ומאד לא מתחייב – "לא ניתן לשלול ששילוב גורמים…גרם לתוצאות".
                אין זהות בין האינטרסים של הפרטים ושל המערכת (וגם לא לגורמים מפיצי הפחדים). כפרטים, גם אם הקשר קיים רק ב-70% (נניח), זה מספיק כדי לנקוט אמצעי הגנה, ולכן אני כן מצדיק את אותם הורים מתחילת הפוסט שלך.

                • קרן לנדסמן כתב/ה:

                  לא, זה ממש לא ההסבר הפשוט ביותר. ההסבר הפשוט ביותר הוא שעד שלא יוכח בוודאות שיש קשר – אין קשר, ועד שהוא לא יוכח אין סיבה להכנס לפאניקה.
                  אבל, כאמור, אכתוב את הרשומה על קביעת סיבתיות במחקרים וזה יהיה פשוט יותר. אחרת רק נמשיך לטחון מים.
                  (לא שמפריע לי לדבר איתך, אתה אחלה. אבל אפשר לעבור לנושאים מענינים יותר).

  7. שחר שמש כתב/ה:

    באיחור מסויים הגעתי לבלוג שלך, והחלטתי לבדוק אם כתבת על הנושא שכל כך קרוב לליבי (בפרט, הרשומה הזו עשויה לעזור לך).

    רק רציתי לציין שהטיעון שלך שקווי מתח גבוה קיימים מאז ומעולם לא כל כך תופס. אנחנו אכן רואים עליה משמעותית בכמות מקרי הסרטן. כמובן שאין שום סיבה להניח שהסיבה היא קווי המתח הגבוה, ולא, נגיד, האנטיביוטיקה בבשר שמחלישה את המערכת החיסונית שלנו (התיאוריה האישית שלי לגבי הסיבה לעליה בשכיחות הסרטן בעולם המערבי). עדיין, הטיעון שלך, עובדתית, לא כל כך תקף.

    שחר