הבעיה עם סדרות…

אני מאוד אוהבת טלויזיה. מאוד מאוד. למעשה, אילו הייתי יכולה – הייתי מבלה את מיטב שנותי בקריסה על הכורסה והחלפת ערוצים עד זקנה. אני מסוגלת לראות כמעט כל סוג של סדרה ולבלוע כמעט כל סוג של עיוות מציאות, עד שמישהו מחליט לכתוב על מחלות, ואז אני מתחרפנת.

תסריטאים לא יודעים לכתוב מחלות זיהומיות. באמת. הם חושבים שרק מכיוון שפעם היתה להם שפעת ממש קשה, ואולי כשהם היו ילדים הם חטפו אבעבועות רוח, הם מסוגלים לכתוב פרקים שלמים מלאים בגיבובי שטויות וחצאי אמיתות מבלי לעצור לרגע ולחשוב האם הדבר הגיוני.

קחו לדוגמא את הפרק הזה בפרינג', סדרה שמתיימרת להציע הסברים פרא-נורמלים למצבים חסרי הגיון (כמו "תיקים באפלה" זצ"ל). בפרק זה אנו מתוודעים למדען מטורף (כמו כל המדענים) אשר יוצר וירוסים שאחרי שבולעים אותם הם מגיעים לקיבה, גדלים מאוד-מאוד ואז שועטים החוצה דרך הוושט של הקורבן. שמת, כמובן, כי אנחנו לא בנויים לפליטת וירוס הצטננות בגודל עשרים סנטימטר.

אז ככה – וירוסים הם יצורים רגישים. רובם לא מצליחים לשרוד יותר מכמה רגעים באוויר חדר. נראה לכם שהם ישרדו בחומציות של הקיבה? ואחר כך הם עוד גדלים בתוך הגוף? לעשרים ומשהו סנטימטר? מה הם, ספוגים מתנפחים? ומה זה "וירוס הצטננות" בכלל? יש עשרות וירוסים שגורמים למחלות דמויות הצטננות!

אין שום דרך שבה אפשר להפוך את הפרק הזה להגיוני.

בושה לוירוסים!

או, שאפשר לראות את הפרק הזה מפרינג'. כאן אנו פוגשים במדען מטורף מסוג אחר שיצר וירוס אשר במטרה להפיץ את עצמו גורם לאנשים נגועים להשתגע לחלוטין כדי לבוא במגע עם אחרים ואז להתפורר למליוני חלקיקים מדבקים. הנשאים כמובן לא מתפוררים אלא אם יש להם מישהו חי להדביק אותו. אלה וירוסים עד כדי כך מתוחכמים.

אז בסדר, הגיוני מאד שווירוס ירצה להפיץ את עצמו, אחרי הכול, זוהי המטרה של כל יצור חי. אבל וירוסים עושים את זה בהרבה צורות מראשית ימי האנושות, ואף אחת מהן לא דורשת השתלטות על המוח של האדם הנגוע וגרימת שיגעון. אחת מהן, למשל, היא עיטושים. הדרך היעילה ביותר להפצה של יצורים חיים. או דימום. או מגע. או כל דרך שלא כוללת הפיכה של הנשא לרסס אדום ברגע שהוא פוגש אדם אחר, כי זה לא יעיל!

יעילות בהדבקה נובעת מתקופת דגירה. זהו שלב שבו האדם נראה בריא, אך מסוגל להדביק אחרים. כתוצאה מכך המחלה יכולה להתפשט מבלי הפרעה. הרי ברגע שאדם נראה חולה הוא מבודד מהקהל, ולפיכך רק מחלות עם תקופת דגירה יחסית ארוכה הן אלה שהפכו למגפות במהלך ההיסטוריה.

איש אקראי הופך לרסס אדום דרך דלתות שקופות

עכשיו תשאלו – מה עם ההגיון התסריטאי? מה עם הצורך לייצר דרמה וקונפליקטים במהלך פרק של 45 דקות? ואני אומרת – המציאות מייצרת המון דרמה, רק צריך לדעת לכתוב אותה.

מחלות הן מגניבות! מה הבעיה לקחת וירוס או חיידק שכבר הוכיח את עצמו ולייצר מזה דרמה אמיתית? קוני ויליס עשתה את זה מצוין ב"ספר יום הדין", למשל, עם תיאורים נהדרים של דבר ושל שפעת. ואם אתם רוצים מתח פחות ארכאי מהמאה ה-14, אז מה רע ב"קשת שש" של טום קלנסי? מגפת האבולה הפוטנציאלית המתוארת בספר הדירה שינה מעיני בזכות הריאליזם שלה.

בסך הכל ביקשתי  שיעשו קצת תחקיר לפני שהם כותבים על מחלות. ואז, אולי, לא אתפקע מצחוק באמצע פרק שאמור להיות דרמטי.

כרגיל, תודה עצומה לאהוד מימון על הסבלנות בעריכה, ובמקום הרחבת הקריאה, שתי הודעות:

  • רשומה זו מוקדשת באהבה רבה לדניאל.
  • אם אתם רוצים לשמוע אותי מסבירה למה מחלות אמיתיות מגניבות בהרבה מהמומצאות בואו למפגש התא הירושלמי ביום שני בעוד שבועיים, 30 במאי, בשעה 20:00. להרצאה קוראים "שפעת החזירים והמוות השחור נגד מגפת הזומבים ונגיף הערפדים". לפרטים נוספים הכנסו לקישור הזה.

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה דבר, וירוסים, חיידקים, קצת מכל דבר. שמירת הקישור.

24 Responses to הבעיה עם סדרות…

  1. מיכל כתב/ה:

    כבר הרבה זמן אני מתכננת לשאול אותך מה את חושבת על Dr Who
    המכונה The doctor?

    • קרן כתב/ה:

      תלוי מי מהם. טננט מושלם, סמית מעצבן, אקלסטון נגמר מהר מדי.
      אה, התכוונת מבחינת המחלות? זה קשקוש, כמובן, אבל לפחות בעטיפה יפה. באופן כללי דוקטור הו זו סדרת פנטסיה ולא מדע בדיוני ולכן נוח לי יותר לוותר לה.

  2. מיכאל_ג כתב/ה:

    קרן, יש לך סטנדרט כפול. הז'אנר של ד"ר הו ושל פרינג' – מה שהוא לא יהיה – הוא בדיוק אותו ז'אנר. בואי נקרא לזה "פנטזיה עם הרבה טכנובאבל". פרינג' לא מנסה להיות מדויקת מדעית. מבחינת המדע פרינג' דומה לספרות הפאלפ של שנות השלושים-ארבעים, וזה נעשה באופן מכוון לחלוטין – אפילו אם נתעלם מהוירוסים, הם כבר השתמשו שם בצ'אקרות, העלו רוחות רפאים עם מגנטים, קראו מחשבות של מתים, ובאופן כללי, עשו לפחות שישה דברים בלתי אפשריים לפני ארוחת הבוקר. לדעתי המחשבה שיש איזה נסיון להיות מציאותיים בפרינג' נובע מסגנון הצילום והבימוי ועיצוב הסט, שהוא אכן יותר ראליסטי-אפל מהסגנון הצבעוני של הדוקטור. אבל זה רק סגנון!

    • קרן כתב/ה:

      לא נכון. הדוקטור הוא חייזר עתיר טכנולוגיה שיכול לנוע בזמן במרחב, ולכל צורך מעשי הוא קוסם. בקסם אני לא מתעסקת.
      וולטר בישופ הוא מדען בן זמננו. ביזארי ככל שיהיה המדע שבו הוא מתעסק (וכן, הקטע עם רוחות הרפאים וה"תודעה" באמת מטופש) הוא עדיין צריך להתאים לידע בימינו ולהראות כמו מדע אמיתי. ובאמת שאין סיבה להחליט שוירוסים משתלטים על המוח של אנשים אם יש אפשרויות טובות יותר במציאות.
      שים לב – לא אמרתי שרע לדמיין דברים, רק אמרתי שלדמיין דברים רע זה רע.

      • מיכאל ג כתב/ה:

        נראה לי שהמשחק המרשים של ג'ון נובל קצת השכיח ממך כמה פרקים של פרינג'… וולטר בישופ הוא לא סתם מדען. יש לו PHD בתחום המדע, ולא סתם באיזה תחום ספציפי כמו "כימיה" או "אסטרופיזיקה" אלא בתחום המדע באופן כללי, אולי אפילו בתחום הסופר-מדע. הוא קורא מחשבות של מתים ומחזיר נשמות מהעולם הבא ונותן כוחות על לילדים ובונה מכשיר שעובר בין יקומים (מה שהדוקטור חשב שבלתי אפשרי להזכירך!) *תוך כדי שהוא גם ממציא תרופה למחלה חשוכת מרפא* וכמובן עבד על עטלפעקרבנחש כי, לכל הרוחות, מי *לא* ינסה ליצור עטלפעקרבנחש ענקי אם הוא היה יכול?

        הוא לא כזה שונה מהדוקטור, סה"כ גם הוא אדם מבוגר ואקסצנטרי, אוליביה היא אחלה companion, וזה שיש לו סטיישן חום במקום תיבת משטרה כחולה זו לא סיבה להפלות אותו לרעה. וולטר הוא קוסם!

        • קרן כתב/ה:

          אם אני מבינה את מה שאתה אומר, אתה בעצם מבקש ממני להקדיש גם רשומה לפרק מעונה ראשונה עם ניו-ניו-ניו-ניו-ניו יורק וכל המחלות בעולם?

    • יואב כתב/ה:

      אגב, לפרינג' יש יועץ מדעי, מה שמוכיח שמדי פעם לפחות הם מעוניינים להיות מציאותיים.

  3. איריס כתב/ה:

    קרן, את מלכה =)

  4. יוסי לוי כתב/ה:

    תרשי לי להזכיר את אחד הקטעים המשעשעים ביותר בהאוס: אחד הרופאים (נדמה לי פורמן) אבחן חולה כחולת טרשת נפוצה (למרות שלפי הסימפטומים היא ממש לא) ואמר לצוות: תנו לה אינטרפרונים ומחר היא תלך הבייתה.

    • קרן כתב/ה:

      היה גם את "גידול הפלא" של 13 (כל הזכויות לשם שמורות למורן) שהופיע ונעלם תוך 48 שעות.
      לפחות בעונה הראשונה הם הראו את התהליך של אבחנה מבדלת שלא מראים בשום סדרה אחרת, וזה מבחינתי מאפשר לי לוותר להם קצת על העובדה ששום מחלה שהם אבחנו, מעולם, לא היתה נכונה.

  5. גל כתב/ה:

    זה נכון. אנחנו באמת מטורפים.

  6. Pingback: ברוכים הבאים לעולם שלי | סוף העולם – מבט מהיציע

  7. Pingback: בקולנוע איש לא יכול לשמוע אותך זועק בתסכול | סוף העולם – מבט מהיציע

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כתב/ה:

    אם כבר מנטפקים אז עד הסוף- וירוסים רוצים להשתכפל, אבל בעלי חיים הם לא. אז המשפט הזה "כמו כל יצור חי" הוא קצת מיותר, לכל הפחות.
    והמטרה של סדרות כמו פרינג' היא לבדר, לא לחנך. אם את מתעקשת לחפש מציאותיות בפרינג', אולי את צריכה לבחון מחדש את תחביב הטלויזיה הזה.
    חוצמזה, לי אישית גם בכלל לא אכפת עד כמה סיפורים רחוקים מהמציאות המדעית שלנו, רק מציק לי כשהם לא נאמנים להגיון הפנימי שלהם.

  9. גולה מרצון מעבר לאטלנטי כתב/ה:

    עזבי כלבת. מה עושה עגבת? בדיוק את זה: עוברת במגע מיני, ואז מגיעה למוח ודופקת את העכבות שלך, כדי שתקיים כמה שיותר מגע מיני (ועדיף לא מוגן, כי אתה כבר לא חושב בהגיון).

  10. משה ליאב לסרי כתב/ה:

    למה עושים וירוסים כאלה באמת הרבה יותר טוב להציג אותם כמו שהם הרי זה גם "הורס" את המוח סידרה מאוד יפה שמציגה את הגוף כמו שהוא זאת היה היה החיים סידרה יפה שאני אישית גדלתי עליה ולסיום משהו קטן על וירוסים וירוסים מתרבים בצורה יחודית בעזרת תאים של יצור חי אחר גם אצלם אין דנ"א אלה רנ"א דו סלילי