רשמים לא רשמיים

ביקרתי היום בכנס של הפורום למחקר באפידמיולוגיה של מחלות זיהומיות ובטחון ביולוגי ע"ש טיבריו שוורץ. תחת השם הארוך הזה התכנסו כמה מבכירי האפידמיולוגים הזיהומיים בארץ, כולל שני אורחים מחו"ל, על מנת לשמוע ולהשמיע את דעותיהם בנושא חיסונים (הנושא של הפגישה הזו).

החלק המרתק לא היו העובדות שהוצגו בכנס אלא נקודות ההשקפה המגוונות. מספיק היה להאזין לשיחות שהתנהלו בעת הפסקת הקפה על מנת לגלות עד כמה אנשים ממקומות שונים רואים את אותם מספרים בצורה שונה.

הראשונה לשאת דברים היתה ד"ר ארמל פאליפון (Armelle phalipon) ממכון פסטר בפריז. היא מנהלת היחידה למיקרוביולוגיה מולקולרית פאתולוגית שם, נראית נהדר ומדברת במבטא צרפתי מגניב. במעבדה שלה הם חקרו את חיידק השיגלה, שהוא חיידק האחראי לחלק נכבד מהמחלות השילשוליות בילדים. הם גילו מספר דברים מרתקים, בין השאר שהחיידק הזה גורם לשיתוק של תאי T, שהם חלק מתאי מערכת החיסון שאמורים להלחם במחלות.עכשיו דמיינו את מערכת העיכול הקוראת לעזרה, את תאי ה T שמנסים להגיע אליה, אך תקועים במקום בגלל אותו חיידק שתקף את מערכת העיכול. גאוני!

שיגלות קטנות ואדומות חודרות לתא ירוק

ההרצאה השניה היתה המרתקת ביותר מבחינתי. פרופ' ג'ורג' ארמה (George Armah) ממכון המחקר נוגוצ'י של אוניברסיטת גאנה לומד את וירוס הרוטה כבר למעלה מ 25 שנים. הוא חבר בצוותי ארגון הבריאות העולמי השונים המוקמים באפריקה על מנת להפחית את התחלואה בוירוס הזה.

50% ממקרי המוות הניתנים למניעה בילדים (כלומר, כתוצאה ממחלות מדבקות שקיים נגדן חיסון) מתרחשים באפריקה. הסיבה שהילדים ממשיכים למות למרות החיסונים היא פשוט חוסר נגישות לחיסון. אם מסיבות כלכליות, אם בגלל בערות האוכלוסיה ואם בשל חוסר תיאום בין ארגון הבריאות העולמי לבין הרשויות המקומיות – הילדים לא מחוסנים, ולכן מתים.

אחת מהמחלות האללו היא שלשול כתוצאה מוירוס הרוטה. הוירוס הזה קיים גם בארץ, בשיעורים דומים לאלה שבאפריקה (כמעט רבע מהילדים יחלו בו). אבל שיעורי התמותה ממנו בארץ הם אפסיים, בעוד שבאפריקה, כאמור, הם אדירים.

פרופ' ארמה הציג נתונים מהמכון שבו הוא עובד. מסתבר שבמרכז אפריקה כמחצית מהילדים בגיל 11 שבועות כבר נדבקו לפחות פעם אחת ברוטה. תארו לעצמכם תינוק בן חודשיים משלשל, ומערכת בריאות שלא יכולה לטפל בו. זה עוד מצב טוב כי במאלי, למשל, מתרחקים מבתי חולים כי הם מסוכנים לבריאות וכך רוב החולים מתים מבלי לקבל טיפול בכלל.

בניגוד לכל שאר המרצים היום, פרופ' ארמה רואה את המוות סביבו כתוצאה מסיבות שנראות באנליות בארצות מפותחות. הוא סיפר על הדבקה חוזרת ממקורות מים אנושיים שמשמשים כשירותים לחיות המשק, והסביר עד כמה חינוך האוכלוסיה מסובך כאשר האנשים חדורי אמונות תפלות ומעדיפים את המרפא המקומי על פני עצות "ממשלתיות" שנתפסות כמקור רע.

החלק המדהים היה שהוא הצליח לא להעלות ולו קלישאה אחת בנוגע למצב באפריקה. למעשה, הוא היה אופטימי למדי כיוון שבזכות המחקרים שהוא הצליח להביא לגאנה ולמדינות הסמוכות שיעור הילדים המחוסנים עלה מאד, והתוצאה הישירה היא הורדת התחלואה והתמותה.

חיסון תינוקות כנגד רוטה

המרצה השלישי היה פרופ' דניאל כהן. מעבר להיותו איש יקר הוא גם ראש החוג לבריאות הציבור באונ' תל אביב ועומד בראשות מספר גופים לאומיים הקשורים למחלות זיהומיות ומניעתן. הוא אחד האנשים היחידים שאני מכירה שעיניו נדלקות כאשר מדברים איתו על חיידקים, ומכאן אתם יכולים להבין את בסיס הקשר ביננו.

פרופ' כהן דיבר על חיסוני רוטה בארץ, ובעיקר התמקד בנושא התחלואה המיותרת שניתן למנוע בקרב ילדים בעקבות מתן החיסון. הניגוד להרצאה של פרופ' ארמה היה ברור. בארץ ישנם אשפוזים רבים לצורך מתן נוזלים בקרב ילדים משלשלים, אולם מעט מקרי מוות.

הוא גם דיבר על חשיבות החיסון לשיגלה בשל שתי האוכלוסיות הנפגעות מהחיידק הזה במיוחד – ילדים וחיילים. חשבתי על ד"ר פליפון שמבחינתה בני 18 אמורים ללכת לאוניברסיטה ולא לחיות בתנאי צפיפות שמעודדים התפרצויות מחלות זיהומיות וחייכתי לעצמי. אנחנו גם מיוחדים במשהו, ממש כמו אפריקה…

אתה בטוח שאתה רוצה לאכול את זה?

ההרצאה הרביעית ניתנה על ידי פרופ' רון דגן, מנהל היחידה למחלות מדבקות בילדים במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע. הוא דיבר על יעילותו של החיסון נגד פנאומוקוק, החיידק שגורם לדלקת ריאות, במניעת מחלות שאינן דלקת ריאות או שנגרמות על ידי החיידק הזה. כן, כן, חיסון נגד חיידק X שמונע מחלות מסוג Y. מסתבר שגם כאשר הפנאומוקוק לא גורם ישירות למחלה הוא מחמיר מחלות אחרות, והחיסון נגדו מפחית מהחומרה של המחלות האחרות עד כדי כך שילדים לא רק שלא מגיעים לאשפוז אלא בכלל לא מגיעים לרופא ילדים כי המחלה לא קשה מספיק!

לא רק זאת, אלא שחיסון הילדים מאפשר הגנה נרחבת יותר על כלל הציבור – גם מבוגרים (מעל גיל 65) מרוויחים מהחיסון, וישנם מחקרים שמראים כי בעקבות חיסון ילדים, המחלות במבוגרים קלות יותר. לזכות המרצה יש להגיד כי הוא הראה מחקרים שתומכים בדעתו (כולל ניתוח של החולשות שלהם) וגם מאמרים שתומכים בדעה המנוגדת לשלו. אני אוהבת מרצים שמסוגלים לבחון את שתי הפנים של אותה בעיה מבלי לפחד מההתנגדות.

פנאומוקוק בפרופיל

אז, איך לסכם את הכנס?

היה כיף. ביומיום אני עוסקת בעיקר באפידמיולוגיה אונקולוגית, ונחמד לאוורר את הראש עם מחקר שבו רואים תוצאות אחרי חודשים ולא אחרי שנים. המרצים היו מצוינים, זוויות הראיה היו משובחות, ואפילו האוכל היה טוב יותר מהנהוג באוניברסיטה.

והכי חשוב – יצאה לי רשומה מהיום!

 

להמשך קריאה:

 

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה פנאומוקוק, קצת מכל דבר, רוטה, שיגלה. שמירת הקישור.

4 Responses to רשמים לא רשמיים

  1. גל כתב/ה:

    כנסים זה כיף, בין אם על חייזרים או חיידקים (או שמרים)!

  2. אורטל כתב/ה:

    היי קרן..
    נבו שלי קיבל את טיפות הרוטה לפני שבוע בדיוק. מיום שבת החמרה בהתפתלויות.שעות של בכי והתכווצויות שקורעות את הלב, מת מעייפות ובקושי ישן- ביום או בלילה.
    אני מאוד מתלבטת האם להעביר אותו את הסבל הזה שוב בסוף נובמבר ואז שוב בחצי שנה.
    ,בפרט נוכח הפוסט הזה שלך.
    הוא גם יונק ולכן סכנת התייבשות להבנתי פחות רלוונטית.
    מה דעתך? האם בנסיבות אלה כשנבו סובל מזה כל כך הרבה כדאי להמשיך או אפשר לוותר?האם אפשר בכלל לוותר אם כבר קיבל מנה אחת? ואמרו לי שהמנה השנייה קשה יותר-זה אכן כך או אישי?
    בנוסף- בלילה כמעט ובלתי אפשרי להרדים אותו בלי מנה אחת של נובימול. כמה זה בעייתי שיקבל בכל יממה מנה אחת כזו עד שיעבור זעם? בתקווה שיעבור בתוך שבועיים לכל היותר כפי שמבטיחים..
    תודה רבה!

    • קרן לנדסמן כתב/ה:

      הי אורטל,
      סליחה על התגובה המאוחרת.
      תראי, הוירוס של הרוטה יכול לגרום להתייבשות גם בתינוקות יונקים – הם פשוט מאבדים יותר נוזלים ממה שהם מצליחים להכניס לגוף. אני חושבת שאם קיים חיסון שיכול למנוע אישפוז – סביר להשתמש בו. ההחלטה לוותר עליו צריכה להגיע ביחד עם ייעוץ של הרופא שלכם שמכיר את הילד.
      לגבי הלילות – זה נושא שראוי להתייעץ לגביו עם רופא הילדים שלכם. זה נשמע כמו משהו שדורש התייחסות רפואית, ולא מידע אינטרנטי.
      אני מצטערת שאני לא יכולה לעזור מעבר להפניה לרופא המטפל 🙂

      קרן