לא על הספוג לבדו

"ספגת המוח" היא מחלה קטלנית, אכזרית, מדבקת ומפחידה. אבל יש לה שם מגניב, וגם מנגנון פעולה מרתק.

כאשר אנחנו חושבים על מחוללי מחלות אנחנו חושבים על חיידקים, וירוסים, פטריות או טפילים כלשהם. המשותף לכולם הוא קיום חומר הגנטי, ה DNA שלהם. אותה רשימה ארוכה של תכונות שמגדירה את היצור הנושא אותה. אין חשיבות למורכבות היצור, מה שחשוב הוא נשיאת החומר הגנטי והעברתו לצאצאים. למעשה, קיום DNA כל כך חשוב שנראה שחיים לא יכולים להתקיים בלעדיו.

אוקיי, אז מה?

ספגת המוח לא נגרמת על ידי אף יצור חי כזה. למעשה, היא לא נגרמת על ידי אף יצור חי. ספגת המוח נגרמת על ידי חלבונים. אלו הם חומרים המורכבים מחומצות אמינו ומהווים חלק בסיסי בכל התהליכים בגוף. כמעט כל דבר בגוף מונע על ידי או מורכב מחלבונים. תעלות המובילות חומרים מתוך התא החוצה מורכבות מחלבונים. קרום התא בנוי מחלבונים. החומרים העוטפים את מעטפת החיידקים ומעוררים את מערכת החיסון הם חלבונים, וחלק מרכיבי מערכת החיסון הם חלבונים.

אז…?

זוכרים שאמרנו שהמוח מוגן היטב? אז זהו, שהוא לא מוגן בפני מנגנוני ההגנה שלו. נראה כי הפריונים (החלבונים שגורמים לספגת המוח) מנצלים את מנגנון ההעברה שמיועד להעביר חומרים לתוך העצבים, ומשם הדרך למוח פתוחה.

ומה הם עושים?

הפריונים הם חלבונים, כאמור. בתור שכאלה יש להם צורה מרחבים מאד מסוימת. לחלבונים יש גם מטען חשמלי שמאפיין אותם. כאשר שני חלבונים נמצאים אחד ליד השני הם מתאימים את המטען החשמלי ואת התצורה המרחבית שלהם. כאשר הפריונים באים במגע עם חלבונים נורמלים הם משנים את התצורה המרחבית שלהם ולמעשה הופכים אותם ללא יעילים. מילא שהם לא יעילים, החלבונים ה"מודבקים" הופכים לפריונים מסוכנים בעצמם! הזיהום מתפשט עד שיותר ויותר חלבונים נורמלים הופכים לפריונים, יוצרים צברי חלבונים חסרי תועלת, התאים מפסיקים לתפקד, ברמה הגבוהה יותר נוצרים "חורים" בחומר, ובסופו של דבר, המוח כולו יוצא מכלל שימוש. וכמו שכולנו יודעים, בלי מוח כמעט בלתי אפשרי לתפקד.

מוח ספוגי ומנוון משמאל, מתוך http://sciencelife.uchospitals.edu//

מה הסימנים?

קודם כל צריך לדעת שמדובר במחלה עם משך דגירה ארוך מאד. יכולות לעבור שנים עד שהמחלה מתפרצת. כאשר מספיק רקמת מוח נגועה, הסימנים מופיעים בהתאם לאיזור שנחרב קודם. יכולות להיות הפרעות בהליכה, בזכרון, בדיבור, ואפילו צחוק בלתי נשלט.

בכל מקרה השורה התחתונה היא אחת – מוות.

אה, זו מחלת הפרה המשוגעת!

בערך. "מחלת הפרה המשוגעת" היא רק אחת מהמחלות שנגרמות על ידי פריונים. יש צבר מחלות גנטיות שגורמות להצטברות פריונים, מחלות של כבשים, ואפילו של עכברים. זהו עוד דבר מרתק – מחלות פריונים הן בין המחלות היחידות שמסוגלות "לקפוץ" בין מינים ולהדביק גם בעלי חיים וגם בני אדם.

עד היום נהוג היה לחשוב שהמחלה מועברת על ידי אכילת בשר נגוע. בסוף המילניום הקודם, כזכור, המחלה עברה בשל המנהג לטחון שאריות פרות וליצור מהן אוכל עבור פרות חיות. הפרות עצמן הפכו להמבורגרים, וכך המחלה עברה לבני אדם. בעקבות ההתפרצות עדרי פרות הושמדו בבריטניה ונראה היה כי המגיפה הפסיקה להתפשט בקרב הפרות.

הבעיה היא שמספר האנשים שצרכו את הבשר הנגוע לא היה ידוע, ומכיוון שמשך הדגירה ארוך מאד, יתכן שאנשים נדבקו אי שם באמצע שנות התשעים אבל עדיין לא חלו.

אבל זה לא עד כדי כך נורא, לא?

מבחינת ההתפרצות ההיא, לא, זה לא נורא, כי מדובר במספר מועט של מקרים אם בכלל, והם לא יכולים להדביק אף אחד. מה גם שכיום עובדים על בדיקת דם לגילוי של המחלה, כך שאפילו אם אין טיפול – לפחות יתנו לאנשים הנגועים התראה מוקדמת לגבי מה שמצפה להם.

מצד שני, לאחרונה התפרסם כי חוקרים הצליחו להפוך את הפריונים לנישאים באוויר. אין הכוונה לחשיפה מקרית בבית מטבחיים אלא לחשיפה מכוונת. כלומר – ניתן יהיה להפוך את מחלת הפריונים הנדירה להפליא לנשק ביולוגי.

אז מה עושים?

כלום. אין כיום שום דרך לחסן נגד פריונים – הגוף שלנו לא מזהה אותם בזמן כחלבונים עוינים. הם מנצלים מערכות הסעה פנימיות של הגוף כדי לחדור למוח, וכשהם שם – זה כבר מאוחר מדי. אין לנו תרופות שיכולות לטפל ספציפית בפריונים מכיוון שיש חלבונים דומים להפליא בגוף שלנו.

בקיצור – הכל אבוד.

מצד שני, אפילו אם תהיה תקיפה כלל עולמית של פריונים, זו מחלה שהורגת רק אחרי שנים, וכאמור, גורמת לצחוק בלתי נשלט, כך שלפחות נמות בגיל מבוגר ומאד מאד מאושרים….

לקריאה נוספת:

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה פריונים. שמירת הקישור.

4 Responses to לא על הספוג לבדו

  1. Pingback: פוליו – עשרים הדברים שכל הורה חייב לדעת | הידען

  2. ניצן כתב/ה:

    "כי ב 1996 עוד לא היה אינטרנט"

    האמנם?