הציצים של אנג'לינה

אנג'לינה ג'ולי עברה כריתת שד. שני השדיים, למעשה. היא כתבה על כך בטור מרגש במיוחד בניו יורק טיימס (מומלץ בחום להכין קופסת טישו לפני שמתחילים לקרוא). משום מה רוב האנשים חושבים שמה שאנג'לינה עושה בציצים שלה הוא עניינם הפרטי וטורחים להביע את תנחומיהם לבראד, לציין כי היא לא אישה אמיתית בלי הדדים שלה, וכמובן, שהיא עשתה את זה רק בשביל תשומת הלב. באנשים האלה ואנדר המופלאה טיפלה בעט מושחז, ואין לי מה להוסיף על כך.

אבל אז פוסט אידיוטי בפייסבוק הגיע לידי, והבנתי שהבעיה היא שרוב האנשים בכלל לא מבינים למה צריך לכרות את השדיים. הרי מספיק לחיות נכון, לבדוק בתדירות גבוהה וכך נמנע את הסרטן, לא?

בואו נודה במה שאנחנו לא מבינים – אף אחד לא יודע להגיד למה אדם אחד חולה בסרטן והשני לא. אנחנו יודעים לדבר על סיכויים. אנחנו יודעים להגיד שאם 100 אנשים יעשנו קופסא וחצי של סיגריות כל יום, חלקם יחלו בסרטן ריאה. אבל אנחנו לא יודעים להגיד מי מהם. אנחנו יודעים שאם 100 אנשים ישקלו 200 ק"ג חלקם יחלה בסכרת, אבל אנחנו לא יודעים מי מהם. אלה מחלות רבות-משתנים, שדברים רבים משפיעים עליהם, והדרך היחידה למנוע אותן היא על ידי הורדת כמה שיותר משתנים מהמשוואה. לכן אנחנו ממליצים לרדת במשקל, לא לעשן, לאכול בצורה מאוזנת ולעשות ספורט, מתוך הנחה שכך נוריד את הסיכון למחלה באוכלוסיה כולה, מבלי לדעת בוודאות מי יחלה ומי לא.

אותו דבר עם גנטיקה.

הגנים הם תוכנית הבניין של הגוף. הם נמצאים בכל תא כמעט (יש כמה שלא נושאים חומר גנטי, לא נכנס לזה עכשיו), והם אחראים על הכל. הם אומרים מה יהיה צבע העיניים שלנו, מה יהיה הגובה שלנו, וחלקם אומרים איזה מחלות נפתח כשנהיה גדולים. אבל כמו כל תוכנית בניין, גם התוכנית של הגנים נתונה לשינויים. היא מושפעת מהבנאים שעובדים, מחומרי הגלם הזמינים ומהתערבויות נוספות. במקרה של הגנים אנחנו לא מדברים על עובדי בניין אלא על חשיפה לקרינה, חלבונים, חסרים תזונתיים והשפעות סביבתיות נוספות שמשנות את התוכנית הבסיסית.

יש דברים שלא משתנים. תינוקות עם טיי זקס ימותו מטיי זקס, למשל. זה גן כל כך משמעותי ששום השפעה סביבתית לא יכולה לו. אבל ילדים עם גן לסכרת סוג 2 (מהסוג שנקרא "סכרת של מבוגרים" או סכרת שאיננה תלויה באינסולין) לא יפתחו בוודאות את המחלה הזו. היא תלויה בחשיפות סביבתיות שונות, שרק בעשורים האחרונים אנחנו מגלים אותן ואת ההשפעה שלהן על הסביבה.

השורה התחתונה היא – הגנים מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק.

מסיבות שונות, לפעמים הגנים עצמם משתנים. גן שאמור לצוות על עיניים כחולות הופך לגן של עיניים ירוקות. גן שאמור לגרום לנו לאהוב חתולים גורם לנו לאלרגיה לחתולים, וגנים שאמורים להגן עלינו הופכים למזיקים.

BRCA1 ו-BRCA2 הם גנים שתפקידם לשמור על הגנים האחרים. הם יוצרים חלבונים שבודקים האם שאר הגנים בתא תקינים. אם נשווה את התא לחברת הייטק, BRCA1 ו-BRCA2 הם בודקי התוכנה. הם אמורים לוודא שהתוכנה רצה נכון ואין בה טעויות. כאשר הגנים האלה נפגעים הם מאפשרים לטעויות בגנים האחרים לעבור בלי בקרה. בהתחלה זה לא נורא, לכל היותר יהיה לנו קוצר ראיה או בעיות קטנות אחרות. אבל באיזשהו שלב הטעות היא טעות קטלנית. למשל – טעות שמאפשרת לתא להתחלק בלי בקרה. או טעות שמונעת מהתא להגיב לפקודות השמדה עצמית של הגוף. טעויות כאלה מאפשרות לתא לחיות לנצח, בעצם, ובמלים אחרות – גורמות לגידול סרטני.

לא תמיד הטעויות האלה יגרמו לסרטן, רק בהנתן תנאים נוספים. אבל הפגיעה הבסיסית בבקרה על הגנים היא זו שמאפשרת את הגידול. נשים עם פגיעה בגן BRCA1 או BRCA2 נמצאות כבר שלב אחד מתקדם יותר בדרך לסרטן יחסית לנשים ללא הפגיעה הזו. הסרטנים הקשורים לגנים האלו הם בעיקר סרטן שד וסרטן שחלה.

והנה השאלה שחוזרת על עצמה – אם הן יחיו נכון, ואם הן יעשו בדיקה כל שנה, האם אי אפשר לגלות את הסרטן מספיק מוקדם או אפילו למנוע אותו?

ובכן, כן ולא.

כן – אם הן יחיו נכון (כלומר, יאכלו בצורה מאוזנת, יעשו ספורט, יניקו, ימנעו מעישון ויפחיתו את צריכת האלכוהול) – סביר שהסיכון שלהן לפתח סרטן יהיה נמוך יחסית לנשים שהן נשאיות של הגן ולא יעקבו אחרי ההמלצות האלה. נמוך, אבל לא אפס.

וזה ה"לא". גם נשים שיאכלו מאוזן, יעשו ספורט, יניקו, ימנעו מעישון ויפחיתו צריכת אלכוהול עדיין תהינה פגיעות יותר לסרטן שד או שחלה יחסית לנשים רגילות. גם אם הן יעשו סקירה כל שנה – לא בטוח שנצליח לתפוס את הסרטן בשלב מספיק מוקדם, ונשים רבות שהן נשאיות של BRCA1 או BRCA2 מתגלות כשהסרטן כבר מפושט, או בשלב גרורתי, ואז אין כבר מה לעשות. ספציפית במקרה של הגנים האלה הדרך היחידה שלנו למנוע את המחלה היא על ידי הוצאת האיברים הפגיעים ביותר לסרטן.

זה אכזרי. זה כואב. זה פוגע בדימוי העצמי. זה פוגע בתחושה הנשית, אבל עדיף להיות אשה בלי שחלות מאשר אשה מתה. עדיף להיות אישה עם שדיים מלאכותיים מאשר לא להצליח לראות את הילדים שלך גדלים. זה נשמע שוביניסטי כי הרי לגברים לא כורתים כלום ולנשים כורתים את האיבר המזוהה ביותר עם נשיות בעולם המערבי, אבל זה לא נובע מהפטריאכליות הגברית. זה נובע מהסיבה הפשוטה שאשה ללא שדיים לא תחלה בסרטן שד, וכאשר הסיכון לסרטן שד כל כך גבוה, עדיף לחיות בלי שדיים.

קצת מספרים

בארץ כ-5% מהאשכנזיות נושאות את הגן הזה. אשה שבמשפחתה סיפור של סרטן שד בגיל צעיר, ריבוי מקרים של סרטן שד, או סרטן שד אכזרי במיוחד אמורה להיבדק לנוכחות הגנים האלה. ההפניה נעשית דרך רופא המשפחה, למכון הגנטי הקרוב לביתה. חשוב לערב יועץ גנטי כדי לדעת מה לעשות עם התוצאות.

בערך חצי מהנשים עם הגן הזה יחלו בסרטן שד. אנחנו לא יודעים איזה חצי, ולכן בודקים את כולן. קצת פחות מחצי מהנשים הנשאיות יחלו בסרטן שחלות (יש הבדל בין הנשאות של BRCA1 ו-BRCA2 מבחינת הסיכון לחלות בסרטן השחלות).

אשה שהיא נשאית של הגן אמורה לעבור בדיקת MRI של השדיים כל שנה עד לסיום גיל הפוריות, ולאחר מכן להתחיל לעשות ממוגרפיות בתדירות גבוהה מהרגיל על מנת לגלות סרטן שד בשלבים מוקדמים. אין כיום המלצה לבדיקת שד ידנית בקרב הנשים האלה, כיוון שהמטרה היא לזהות את הסרטן כשהוא קטן מכדי שניתן יהיה למשש אותו.

בנשאיות מומלץ להוציא את השחלות מגיל מסוים. הגיל נקבע בדיון בין היועץ הגנטי, הכירורג והאשה עצמה ותוכניותיה להמשך המשפחה (יש גיל מומלץ בספרות, עיזבו. צריך להגיע ליועץ ולדבר איתו על זה). מוציאים את השחלות כיוון שאין היום דרך לגילוי מוקדם של סרטן שחלות, וזהו סרטן קטלני. מאות נשים מתות ממנו כל שנה.

אנג'לינה ג'ולי לא שונה מאף אשה אחרת שאובחנה כנשאית של BRCA1 או BRCA2. כל אחת מהנשים האלה היתה צריכה לשבת עם רופא ולדבר איתו על התוצאות של ההחלטה שלה. לכרות או לא לכרות. למנוע מחלה או לחיות עם הסיכון להתפתחות המחלה בעתיד. זו החלטה אישית, לא רפואית, ואנחנו יכולים רק לייעץ ולא להחליט עבור האישה.

במסגרת העבודה שלי אני עוברת על תיקים רפואיים של נשים שנפטרו מסרטן השד, כחלק ממחקר ענק הנערך במחלקה שלי. קראתי יותר מדי תיקים, חזיתי ביותר מדי מוות, מכדי שאוכל להגיד בשקט לאשה "תחיי נכון ותהיי בסדר". אין לי יותר את הפריווילגיה של להאמין שאם הנשים האלה ימנעו מבשר אדום או אם הן רק תצאנה לריצה של חצי שעה כל בוקר, הכל יהיה בסדר. התוכנית הבסיסית שלהן דפוקה, ואנחנו לא יכולים לתקן את זה.

אני מקווה שנצליח למצוא טיפול גנטי לנשים האלה. אני רוצה לחיות בעולם שבו אשה שהיא נשאית של BRCA1 או של BRCA2 לא צריכה לחיות עם החשש ממחלה קטלנית שרק מחכה להתפרץ, או עם הפחד שהיא הורישה את הגנים הדפוקים לבנותיה. אבל כרגע העולם שבו אני רוצה לחיות נמצא בעתיד, והעולם שבו אני חיה אומר לנשים "תכרתי את השדיים ותהיי בסדר". זה אכזרי, אבל אלה החיים.

—

לקריאה נוספת:

• תמונת פועלי הבניין לקוחה מכאן. התמונה של אנג'לינה בדמות החביבה עלי לקוחה מכאן.
• מאתר האגודה למלחמה בסרטן על הגנים הדפוקים ותפקידם בחיים.
• מאתר ה-NCI האמריקאי על הגנים הדפוקים. מאד ארוך ומאד מפורט, אבל עונה על יותר שאלות.
• עוד על סרטן שד, גילוי מוקדם והמניעה שלו אפשר לקרוא כאן (נו, האתר שבו אתם נמצאים).
• למי שממש מתעקש, זה הפוסט האידיוטי בפייסבוק. עשו לי טובה ואל תאמינו לאף מילה שכתובה בו.