אני מודה שכשערכתי את הסקר הזה לא ציפיתי לתגובות שהוא יגרור. כלומר, הנחתי שכמה אנשים יגיבו, אחד או שניים יכתבו משהו מתחכם, וזהו. לא חשבתי בכלל שאני אקבל אחת ליומיים-שלושה נזיפות מסוג "מה עם הטפיל? כתבת עליו כבר? מה קורה?"
כמובן שבהיותי אדם חביב ונוח לבריות התכוונתי לכתוב על הטפיל ברגע שתוצאות הסקר התקבלו, אבל החיים נורא הפריעו! קודם היה אייקון, ואז היתה את ההופעה של עידן אלתרמן והעכבישים מפלוטו, אחר כך היה עומס בעבודה, ואז, בדיוק ביום שבו התכוונתי לשבת ולכתוב, הקפיצו אותי מהעבודה כדי להופיע ב"ערב חדש" כנציגת ארגון הספקנים בישראל (על כך יסופר ברשומה נפרדת).
אבל היום נגמרו לי כל התירוצים, אז קבלו אותו, את הטפיל החמוד בתבל! הוא נראה בערך ככה:
גי'ארדיה, תמונת אילוסטרציה
ג'יארדיה היא משפחה של טפילים שמחבבים את המעיים. היא התגלתה בסוף המאה ה-19, וקיבלה שם חביב פחות, אבל בתחילת המאה ה-20 אחד מהרופאים הדגולים בהיסטוריה של הרפואה קרא לה על שם פרופ' גי'ארד וד"ר לאמבל ומכאן שמה – גי'ארדיה לאמבליה. בשנים האחרונות החלו לקרוא לה ג'יארדיה אינטסטינליס על שם האיבר בו היא פוגעת, ושמו של ד"ר למבל נשמט.
כשליש מהאנשים בארצות מתפתחות (שם נרדף להגיינה ירודה ומחלות) חולים בג'יארדיה. בארצות המפותחות רק כ-2% מהמבוגרים וכ-6% מהילדים חולים בג'יארדיה בכל רגע נתון.
כמו רוב מחלות המעיים, גם גי'ארדיה מועברת במגע עם צואה. אין הכוונה לאכילת הפרשות גוף אלא פשוט להעברה בין בני אדם שלא רוחצים ידיים כמו שצריך אחרי שהם משתמשים בשירותים. ציסטות (cysts) הטפיל יכולות להשאר בקרקע במשך חודשים ארוכים ולהדביק אנשים שנגעו בהן בטעות. לא רק זה, היא יכולה להדביק חיות בית, שבתורן יכולות להדביק את בעליהן.
איכס
מחזור החיים של גי'ארדיה פשוט – אדם בולע ציסטות של ג'יארדיה. אלה לא בועות נוזלים אלא טפיל מוקף בקליפה קשה המגנה עליו מפני תנאי הסביבה. עשר ציסטות כאלה מספיקות להדבקה. במערכת העיכול החמימה והנעימה הקליפה הקשה נושרת והג'יארדיה מתחילה להתרבות בשמחה ובששון. היא מייצרת ציסטות נוספות שמופרשות הישיר לצואה. אדם חולה מפריש בין 10-1 מליון ציסטות בצואה שלו, וכך ממשיך את שרשרת ההדבקה.
הדבקה בג'יארדיה יכולה לגרום לשלשול, כאבי בטן ובחילה, להיות חסרת סימפטומים לחלוטין או לגרום לבעיות מאד כלליות כמו ירידה במשקל, חוסר תאבון או חסר ויטמינים. מכאן אפשר להבין שלא תמיד קל להבין שהאדם בכלל חולה בטפיל הזה.
אסיפת טפילים
תוציאו את זה מהגוף שלי!
כאשר ג'יארדיה לא גורמת לסימפטומים לא חייבים לטפל בה. זה רעיון מעט חתרני בעולם המערבי שבו אנו רגילים להוציא מהגוף שלנו כל טפיל, כמה שיותר מהר, אבל אם אין שלשול או פגיעה אחרת כמו חסר ויטמינים, ומדובר בסך הכל בממצא אקראי בבדיקת צואה של אדם בריא לחלוטין – לא תמיד מטפלים במחלה.
אם האדם חולה, כמובן שיש לטפל, ובמקרה כזה משתמשים בתרופות נוגדות טפילים. חלקן בכלל לא נספגות למחזור הדם אלא מרוכזות בצואה והורגות ביעילות כל בדל טפיל שנמצא שם.
אבל הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. כלומר – שטיפת ידיים לפני האוכל, שטיפת פירות וירקות, שתיית מים ממקורות בטוחים בלבד, והמנעות ממגע עם צואה. חשוב לציין שאפילו שחתולים וכלבים עלולים להעביר גי'ארדיה לבני אדם דרך הדבקה זו לא מאד נפוצה. באופן כללי, שטיפת ידים אחרי מגע עם צואה זו תמיד עצה טובה.
למה את מספרת לנו את זה?
בניגוד לכל שאר החיידקים, הוירוסים, הפטריות והטפילים שמציפים את הבלוג הזה, הגי'ארדיה נראית חמודה. באמת. היא אחד הייצורים שהכי אהבתי בלימודי מיקרוביולוגיה. אפילו שאני יודעת שמדובר בפראידוליה פשוטה, שאלה רק אברוני תא שמסודרים בצורה שהמוח שלי מתוכנת לזהות כאנושית, אין דבר משמח יותר מאשר להסתכל במיקרוסקופ ולראות טפיל מחייך אליך חזרה.
smile!
—
להמשך קריאה:
- מאתר ה-CDC על ג'יארדיה. מעניין, הם לא חושבים שהיא חמודה בכלל.
- מאתר רפואי לקהל הרחב על ג'יארדיה.
- אתר שלם שמוקדש לג'יארדיה, מכיל המון מידע, מעט תמונות, ובלי חיוכים בכלל.
אחת הרשומות היותר מקסימות שלך.
אהבתי נורא.
תודה 🙂
סגולה ומחייכת, זה לא משנה; המחשבה על טפיל חמוד פשוט קריפית מדי לטעמי.
אבל מה שבאמת מטריד זה שהיית ב"ערב חדש" ולא ידעתי מזה! ולתומי חשבתי שאני מקושרת לאנשים הנכונים כדי שמישהו יספר שצריך לפתוח טלוויזיה… צק צק צק, לא תקין. נו טוב, מתי ביוטיוב? 😀
יש יוטיוב. יעלה לאתר בקרוב.
באמת חמודה!
חוץ מהתופעות שהיא גורמת להן. אבל למה בעצם לא לטפל וכך להפחית את הסיכון להעביר את המחלה הלאה? האם יש לטיפול תופעות לוודאי שעדיף להמנע מהן?
לטיפול אכן יש תופעות לוואי, ובעולם המערבי שבו יש לנו את הפריווילגיה של מזון נקי ומים זורמים – אם אין סימפטומים אפשר לשקול לא לטפל.
אוקיי, אני מודה, הוא באמת חמוד. אבל למה מטפלים בו באנטיביוטיקה? זה טפיל. Does not compute.
איפה כתוב שמטפלים בו באנטיביוטיקה? כתוב "בתרופות נוגדות טפילים" (ציטוט מהמאמר).
רשום "תרופות נוגדות טפילים", ייתכן שהיה רשום קודם "אנטיביוטיקה" וזה נערך.
בכל מקרה, זו לא כזו טעות. האנטיביוטיקה פלג'יל (Metronidazole) יעילה גם כנגד חיידקים אנאירוביים וגם כנגד טפילים מסויימים, כמו ג'יארדיה, וזה טיפול מקובל.
המונח עצמו – אנטיביוטיקה, מוגדר בחלק מהמקומות כ"חומר אנטי-מיקרוביאלי" – שהורג מיקרואורגניזמים – חיידקים או טפילים אחרים. אז גם מילולית, זו לא ממש טעות, למרות שלרוב מתכוונים לחומר אנטי-בקטריאלי (שמיועד להרוג חיידקים), כשאומרים אנטיביוטיקה.
תרופות נוגדות טפילים, לא אנטיביוטיקה. לג'יארדיה אין את אותה מעטפת כמו חיידקים והתהליכים התוך-תאיים שונים, מה שאומר שאנטיביוטיקה לא יעילה.
metronidazole יעיל והמנגנון שלו לא קשור לדופן התא. גם בחיידקים אנאירוביים וגם במיטוכונדריה של הטפילים האנאירוביים הרגישים (גיארדיה ביניהם) קורים תהליכי חיזור שגורמים לתרופה להפוך לתרכובות ציטוטוקסיות, שמחסלות את התא.
קריאה נוספת:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6849201
http://www.uptodate.com/contents/metronidazole-an-overview
מטרונידזול מאד יעיל למגוון רחב של חומרים, אבל לא מקובל לסווג אותו כאנטיביוטיקה (מעבר לפירוש המילולי). יש הבדל בין להתייחס לתרופה כאל אנטיביוטיקה לבין אנטיבקטריאלית, מבחינה מילולית בלבד. כמבון שזה לא משנה את העובדה שהיא יודעת להרוג קלוסטרידיומים באותה יעילות כמו תולעים.
חמוד מאוד – גם הרשומה, גם הטפיל וגם ההופעה שלך בערב חדש :-).
אפשר להזמין אותך לעשות קצת סדר בטענות על הקשרים בין טפילים למחלות אוטואמוניות (ובעיקר אלו של המעיים כמו קרוהן?). אני מודה שהצלחתי לאבד את הידיים ואת הרגליים ואני כבר לא יודעת למי להאמין יותר. שני הצדדים הצליחו לבלבל אותי היטב.
אולי אם המרצים שלי למיקרוביולוגיה היו כל כך אוהבים טפילים הייתי מצליחה לשמור על ערנות מסויימת בהרצאות…
אגב, את כשרון מבוזבז, עזבי אותך מרפואה ותתחילי לכתוב ספר
היו לי מרצים מעולים למיקרוביולוגיה. רוצה לחזור לבית הספר לרפואה?
אני לא מכירה טענות כאלה, אם יש לך לינקים אשמח לראות.
נגיד זה:
http://www.scientificamerican.com/article.cfm?id=helminthic-therapy-mucus
חשבתי שזה מפורסם (היה בתקשורת הלא מדעית גם), כנראה שזה מפורסם בקרב אנשים שקרוהן קרובה לליבם (או למעיים שלהם :S).
אההה… עכשיו הבנתי למה הכוונה. אני צריכה לקרוא על זה כמו שצריך ואז אוכל לענות.
תודה! אשמח לקרוא.
אכן, טפיל חמוד להפליא!
כן!
אחלה רשומה!
ועכשיו לשאלה החשובה באמת: איך כדאי לשטוף ירקות? מי אם לא את תדע לענות על זה!
תודה,
חובבת ירקות 🙂
ירקות זה בריא!
ואין לי מושג מה ההמלצה הנוכחית לגבי שטיפתם. ההמלצה הנוכחית מדברת על שטיפה במים וסבון.
הנה –
http://www.old.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=51&catid=334&pageid=3033
(סעיף 12)
אוף, כל הזמן מבלבלים אותי לגבי ירקות ופירות!
בהתחלה אמרו עם סבון, אח"כ רק במקרה שזו קליפה קשה, ואז קראתי שלא כדאי כי הסבון בכל זאת נכנס לפרי או אפילו מכניס יותר את החיידקים פנימה(?) ומישהו אמר לי שלא מרססים את הירקות והפירות עצמם לפני המכירה אז השטיפה היא בעיקר כדי לנקות מאדמה / אבק או בכלל ולכן עדיף במים.
אני זוכרת שקראתי בבלוג של פזית פולק לשטוף רק במים, אבל לא הצלחתי לאתר את הרשומה הרלוונטית.
תודה רבה!! 🙂
איך נרשמים לעדכון על תגובות לפוסט, בלי להשאיר תגובה ? .. (הפעם נאלצתי להשאיר)
אני לא יודעת, האמת. צריכה לחפש את התוספת המתאימה.
לא מסכים. הטפיל הכי חמוד בעולם הוא הבן שלי
😀
אני מקווה שהוא לא אוכל לך את המעיים…
איזה כיף לדעת שגם אישה כמוך, שמכירה כל כך הרבה טפילים, חושבת שזה הטפיל החמוד בעולם.
מאז שהכרתי אותו לפני כמה שנים (לא על בשרי לפחות למיטב ידיעתי), אני מרגישה כך וחוששת שאני לבד.
אפשר להקים מועדון.
תודה.
כי הוא חמוד! ומחייך!
אני סובל מזה כבר שלושה שבועות…והטפיל החמוד הזה לא עושה לי טוב בבטן. כל ארוחה תחושה של בחילה נוראית , בטן שניראית כמו בלון וכאבים בחלק העליון של הבטן. ויש עוד תופעות שלא נעים לי לכתוב פה. בקיצור אשמח להיפתר ממנו ומהר.