דברים שמשאירים אותי ערה בלילה

פורסם בתאריך 5 במאי 2012 על ידי קרן לנדסמן

רשומה זו נכתבת בעקבות לחץ בלתי הוגן מצד סיון ודניאל שחולקות נטייה לגרור אותי למעשי שטות והבטחות חסרות ביסוס כמו לכתוב על מה שבאמת מפחיד אותי.

מי שמכיר אותי מקרוב יודע שיש לי בעיה עם זומבים. הייצורים העל-טבעיים שעולים מהקבר ופונים לנשוך עוברי אורח תמימים מונעים שינה מעיני.

מוכנים לזומבים?

 

אף על פי שהעברתי הרצאות רבות לגבי זומבים, המכניזם בו אפשר לגרום לזומביות והדרך להתגונן מפניהם – זה סוג תפלצת שמפריעה לחיי, ולמען האמת הייתי מאד שמחה אילו רומרו מעולם לא היה נכנס לעסקי הסרטים. זומבים עבורי מהווים דוגמה למחלה מדבקת, קשה, בלתי ניתנת לריפוי, שמסכנת אותי ואת ילדיי. מעבר לזה – ניתוחים מתמטים מראים שלמין האנושי אין שום סיכוי כנגד מגפה כזו, כי האנשים החולים נראים כמו בני אדם רגילים ומסוגלים להדביק אחרים עוד לפני הזימבוב.

אבל האמת היא שאמנם אני לא מצליחה לישון בלילה אחרי סרט זומבים (יש לנו שכן שנהנה להסתובב ברחובות בארבע לפנות בוקר ולגרור רגליים), אבל זה לא באמת הפחד הגדול ביותר שלי.

הפחד הגדול ביותר שלי קשור לחיידקים, וספציפית לחיידק השחפת שבשנים האחרונות עושה קאמבק.

כבר כתבתי על שחפת פה ושם. תזכורת קלה – מחלה חיידקית מדבקת הנגרמת על ידי Mycobacterium tuberculosis ודורשת חשיפה ממושכת לאנשים חולים. היא מתחרה על כתר "המחלה שהרגה הכי הרבה אנשים במהלך ההיסטוריה", ביחד עם דבר ואבעבועות שחורות. החלק המגניב – ניתן לטפל בה. החלק הפחות מגניב – מדובר בטיפול ארוך, המשלב תרופות רבות, מה שגורם לאנשים רבים להפסיק את הטיפול באמצע.

למה שחולים יפסיקו את הטיפול? הם יודעים שזה ירפא אותם!

חלק מהחולים בשחפת הם אנשים מסכנים. הם משתעלים, מרגישים רע, יורדים במשקל ואומללים באופן כללי. אבל זה רק חלק קטן מהחולים. רוב החולים הם אנשים שמרגישים בסדר גמור ובסך הכל בגלל בדיקה או שתיים (מבחינתם) הם נידונו לחודשים רבים של תרופות בעלות תופעות לוואי לא נעימות.

ואם מישהו מרגיש טוב, והתרופות גורמות לו להרגשה גרועה – למה שהוא ימשיך לקחת אותן?

אבל אם מפסיקים לקחת אנטיביוטיקה באמצע התקופה, חלק מהחיידקים שורדים, ואלה לא סתם חיידקים – אלה החיידקים שעמידים לאנטיביוטיקה. מכיוון שהטיפול בשחפת הוא רב-תרופתי, החיידקים ששורדים הם רב-עמידים.

המיקובקטריום של קוך

 

חמש אותיות

הפעם הראשונה בה נתקלתי בשחפת עמידה לתרופות היתה בתחילת לימודי הרפואה שלי. אי שם בשלהי שנות התשעים המרצה שלנו למחלות זיהומיות התמרמר כנגד העליה בשיעור הנדבקים בשחפת במדינת ישראל. הוא טען שהיתה ירידה ברורה במספר המקרים החדשים עד כדי כך שמחלקות ייחודיות לטיפול בשחפת נסגרו. אבל עם הופעת השחפת העמידה המחלה התפרצה מחדש, וכעת היא עמידה לרוב סוגי האנטיביוטיקה הקיימים. היא אפילו קיבלה שם מקסים של חמש אותיות – MDR-TB. ראשי תיבות של Multidrug-Resistant Tuberculosis.

למעשה, הוא טעה. השחפת העמידה הרימה את ראשה המכוער כמעט עשור קודם לכן בארה"ב. פשוט לקח לה זמן להגיע לארץ. כמו האיידס – הרווחנו כמה שנים לפני שהמכה נחתה עלינו.

שחפת עמידה בעולם. יותר כהה = יותר שחפת

וזו אכן מכה. כי שחפת עמידה לתרופות מחייבת שימוש בתרופות חזקות יותר, עם יותר תופעות לוואי, משך טיפול ארוך יותר, ומכאן נובע – סרבנות גבוהה יותר לטיפול. וכאשר חולים מפסיקים טיפול באמצע, כפי שלמדנו, החיידקים מפתחים עמידות. כך קיבלנו את השחפת הסופר-עמידה, או XDR-TB. ראשי תיבות עבור Extensively drug resistant tuberculosis.

אם ה- MDR-TB עמידה לשתי תרופות לפחות, אחותה הצעירה עמידה לחמישה סוגי תרופות לפחות (שני סוגים מהקו הראשון של הטיפול ושלושה מהקו השני). מה שאומר – פחות אפשרויות טיפול, פחות ריפוי, ומכאן נובע – יותר תמותה. השם של השחפת הסופר-עמידה נטבע באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים אבל במחקר של ארגון הבריאות העולמי והמרכז לחקר מחלות בארה"ב התברר כי הסוג הזה של השחפת מסתובב בעולם משנת 2000 בערך.

שחפת סופר-עמידה בעולם. כתום = שחפת

 

על פי ארגון הבריאות העולמי, נכון לשנת 2010 היו בעולם 650 אלף מקרים של MDR-TB (השחפת העמידה הרגילה), ומתוכם כמעט עשירית היו של שחפת סופר-עמידה. בסך הכל בשנת 2010 מתו כ-150 אלף איש כתוצאה משחפת עמידה. שיעורי התמותה של השחפת הסופר-עמידה לא ידועים.

כלומר, מדובר במחלה מדבקת, קשה, בלתי ניתנת לריפוי, שמסכנת אותי ואת ילדיי.

אז זה מה שמדאיג אותך?

כן. אתכם לא?

 

 

להמשך קריאה:

 

תמונת החיידקים לקוחה מהאתר הזה. הקריאה של דוד סאם לקוחה מהאתר הזה.

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה שחפת. שמירת הקישור.