אנשי הספה – אגדה שקרתה באמת

רשומה זו נכתבת בעת שגם אני וגם הגדול שלי חולים. לו יש חום, לי יש מחשב נייד. הוא מנצל את הזמן בהימרחות על הספה, אני בכתיבת רשומות.

אצלי הכל התחיל מכאב גרון זדוני שאחרי משטח גרון שלילי (כלומר – לא צמחו בו חיידקים) קיבל את ההגדרה "וירוס". במקום לעבור כמו מחלות ויראליות אמיתיות הוא החמיר, ואחר כך הופיע גם כאב ראש חזק, שיעול ותחושת מחנק לא נעימה, והופ, ביקור שני אצל רופא המשפחה כבר הניב את המינוחים החביבים "ברונכיט", "סינוסיטיס" ו"אנטיביוטיקה שלוש פעמים ביום למשך שבוע".

אצל הגדול שלי הכל התחיל מכאב ראש, אחר כך חום, ואחר כך שלשולים. מהבוקר הוא גם מנוזל. "האח הידד!" הרעתי בקול, "זה אַדֶנוֹוִירוּס!".

זה אדנווירוס!

עכשיו השאלה המענינת – מה ההבדל ביני לבין הבן שלי?

בואו נתחיל ממני – הוירוס שתקף את הגרון שלי יכול להיות אחד מני וירוסים רבים. משטח הגרון שלל את האפשרות לסטרפטוקוק, והסימנים התאימו גם הם לוירוס (כאב יחסית לא נורא, לא היה תפליט, ללא הגדלת שקדים, כמעט בלי חום). ללא פריחה או סימנים מזהים נוספים, כמעט בלתי אפשרי לדעת איזה וירוס זה.

אחד המאפיינים החשובים של מחלה נגיפית היא ההגבלה בזמן. כלומר, רוב המחלות הויראליות עוברות תוך זמן מוגדר ולא נמשכות מעבר לו. אדמת, חצבת, חזרת, שפעת, אבעבועות רוח – תבחרו את הנגיף ואתן לכם את הזמן. במקרה של הגרון הכואב שלי אפילו שלא ידענו מה הוירוס, עדיין המחלה היתה אמורה לחלוף תוך מספר ימים. ההחמרה רימזה על כך שמשהו נוסף קורה.

מה שסביר להניח שקרה בגרון שלי הוא שהוירוס הכין את הקרקע לתקיפה של חיידקים. סביר שאילו הייתי חוזרת על משטח הגרון – הפעם כן היו מוצאים סטרפטוקוקים או חיידקים אחרים מסוג גרם חיובי (כלומר, שנצבעים בצביעה מיוחדת לחיידקים ורגישים לסוגים מסוימים של אנטיביוטיקה). אלה החיידקים הסבירים שגורמים לברונכיט (זיהום של דרכי הנשימה הגדולות – קנה נשימה והברונכוסים) ולסינוסיטיס (זיהום של כיסי האוויר שנמצאים בגולגולת, בפרט אלה שנמצאים באיזור המצח ועצמות הלחיים).

הטיפול לא ניתן על סמך משטח גרון אלא על סמך הכרת החשודים הרגילים, וכמובן, אחרי שהמצב שלי לא השתפר.

איך נדבקתי? אי אפשר לדעת. אני מבלה את רוב היום במשרד ממוזג, ומספיק שמישהו יתעטש שני חדרים ממני כדי שמערכת מיזוג האוויר תעביר את הוירוסים שלו אלי.

הבן שלי, לעומת זאת, הוא ילד. הוא מתרוצץ כל היום בחוץ ונלחם בדרקונים. לכן ביום הראשון, אחרי שהוא חזר עם כאב ראש מהקייטנה, הוא נשלח לשתות כי הייתי בטוחה שמדובר בהתייבשות. ביום השני הוא נשבע שהוא שתה מספיק, אבל הראש שלו עדיין כאב והוא לא נראה טוב. רק בערב, כאשר החום עלה התחלנו לחשוב על אפשרות אחרת.

חום בלי סימנים נוספים הוא בעייתי. חום הוא רק תסמין של בעיה, הוא לא הבעיה עצמה. אי אפשר לטפל בחום מבלי לפתור את המחלה שגורמת לו. לכן חיכינו. הבוקר הוא החל לשלשל ואפו החל לנזול, מהסימנים הקלאסים של וירוס שנקרא אדנווירוס (Adenovirus).

אצלי אי אפשר היה לדעת מה הוירוס הראשוני, אבל יחסית קל לנחש מה החיידק. אצל הבן שלי הוירוס מאד ברור בגלל השילוב של הסימנים.

אדנווירוס הוא לא באמת וירוס אחד אלא קבוצה של וירוסים חביבים שהתגלו בשנות החמישים. הם גורמים לרוב רק לסימנים נשימתיים, כלומר, לנזלת ולשיעול. לעיתים הם עלולים לגרום לצפצופים נשימתיים ואף לדלקת ריאות.

מה שמיוחד באדנווירוס הוא שהוא גורם לסימנים גם מחוץ למערכת הנשימה. אדנווירוס יכול לגרום לשלשולים, פריחה, דלקת עיניים ואף לדלקת של כיס השתן. הייחוד הזה מאפשר לזהות אותו יחסית בקלות גם מבלי לערוך בדיקות מולקולריות מסובכות לחולים.

הוא גורם למחלה בקרב ילדים בעיקר אך יכול להדביק גם מבוגרים, וכמובן, יכול להדביק יותר מפעם אחת מכיוון שכאמור – מדובר במשפחה רחבה של וירוסים. כל עוד אין פגיעה במערכת החיסון – מדובר במחלה שמגבילה את עצמה, וחשוב מכך – לרוב לא מסתבכת בזיהומים חיידקיים.

במהלך השנים ניסו לייצר חיסון אבל מסיבות שונות הוא מעולם לא הגיע לייצור מסחרי.

הטיפול הוא פשוט – מתן נוזלים למניעת התייבשות, מעקב אחרי העיניים לוודא שאין פגיעה בראיה אם מתפתחת דלקת עיניים, וארבעה ימי מנוחה בבית.

מכאן קריאת האושר שלי כשהבן שלי החל לשלשל. הוא אמנם נדבק בוירוס לא נעים, אבל לפחות הסיכוי לסיבוכים, בהיותו ילד בריא, נמוך מאד. זאת בניגוד לאמא שלו שכבר שבוע וחצי לא בעבודה.

אז התשובה לשאלה מה ההבדל ביננו היא שהבן שלי יודע באיזה וירוסים להדבק. התשובה לשאלה מה המשותף ביננו היא ששנינו סובלים עכשיו על הספה, ושנינו אמורים להבריא עד לסוף השבוע.

 

להעמקת הקריאה:

  • מאתר ה-CDC על אדנווירוס.
  • מאתר eMedicine על אותו אדנווירוס, אבל עם תמונת תקריב של הוירוס.
  • מאמר להורים על אדנווירוס.
  • ואפילו משהו בעברית!
  • התמונה לקוחה מהמאמר המרתק הזה, שמדבר בין השאר על שימוש באדנווירוס לטיפול בסרטן.
  • ההשראה לשם הרשומה הגיעה מכאן, למי שלא זיהה. הנה, אפילו הבלוג החביב שלנו מפתח תודעה חברתית:

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
פורסם בקטגוריה אדנווירוס, וירוסים, חיידקים, סטרפטוקוקוס. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא אנשי הספה – אגדה שקרתה באמת

  1. מאת שרה‏:

    ואני בכלל חשבתי שהמקור הוא "אנשי השטיח"!
    אין לי מודעות חברתית

  2. מאת עדי‏:

    לגבי "להידבק בו שוב"- בכל וירוס שאיננו חבר במשפחה, אם מחלימים מחוסנים שוב לעולם? כלומר, ידעתי שזה נכון נגיד לגבי אדמת ואבעבועות, אבל אם זה גורף יש בזה משהו מרגיע… (תחת ההנחה ש"מה שלא הורג אותך מבטיח שלא תחלה שוב" זה יותר מעודד מ"סוף העולם").

    • מאת קרן‏:

      ברוב המקרים הגוף מפתח נוגדנים תואמים לוירוס, כך שאי אפשר להדבק בו שוב. ליתר דיוק – אפשר להדבק בו אבל הגוף יחסל אותו עם יצירת המגע הראשוני. זה נכון לגבי כל המחלות נגדן יש חיסון (אדמת, חצבת, חזרת, אבעבועות רוח וכו'). גם לגבי שפעת זה נכון, אבל הוירוס הזה עובר כל כך הרבה שינויים כל שנה כך שהחיסון שרכשנו בפעם הקודמת שנדבקנו בו – לא יעיל יותר.
      צריך לשים לב שישנם אנשים בעלי פגיעה מסוימת של מערכת החיסון שעלולים להדבק שנית באותו וירוס, מה שלא נעים במיוחד, אבל אלו מקרים בודדים.

  3. מאת kenny‏:

    אוקיי, "תפליט" הוא כנראה המילה המכוערת ביותר שנתקלתי בה בזמן האחרון.

כתיבת תגובה