המכה השלישית

אני אדם נחמד לרוב. סבלנית, נוחה וחביבה לבריות. בכל זאת, אם יש דבר המוציא אותי מדעתי ועלול אף להביא אותי לאלימות קשה הם הורים השולחים את ילדיהם לבית הספר או לגן כשעל ראשם שורצות כינים.

Pediculosis capitis

נתחיל מההתחלה

כינים, או בשמן הלטיני Pediculosis capitis ("דבר עם רגליים שזוחל על הראש"), הן אחת מהמחלות המדבקות ביותר הידועות למין האנושי. הן עוברות במגע, ונפוצות יותר בגילאי הגן והכיתות הנמוכות בבית הספר (גם בילדי חינוך ביתי!), משום שבגילאים האלה ההיגיינה האישית עוד לא מפותחת דיה וילדים נוטים להצמד אחד לשני בעת המשחק.

עם הגיעה אל הראש הבתולי הכינה מתחילה מיד במטרתה האחת והיחידה בחיים – להטיל כמה שיותר ביצים. את הביצים היא מטילה קרוב לקרקפת החמימה. כל כינה מטילה בין עשר לחמש עשרה ביצים ביממה, אם כי יש סוג מסוים של כינים שמטילות רק ביצה או שתיים. הביצים בוקעות בתוך מספר ימים, ומתוכן בוקעות עוד כינים ששות להטלה.

בין הטלה להטלה הכינים מתרוצצות על הראש, מוצצות את הדם של האדם הנגוע, וגורמות לפצעים קטנים. הפצעים האלה גורמים לגרד האופייני לכינמת. אם הגרד ממושך או חזק מאד, הפצעים האלה יכולים להזדהם, ומכאן הדרך לסיבוכים אחרים קצרה.

אז, מה עושים?

ענף הטיפולים בכינים עתיק כהיסטוריה האנושית. כיום קיים מגוון טיפולים, בינהם סוגי שמפו מיוחדים שמבטיחים לחסל את הכינים (אבל לא את הביצים), טיפולים צמחיים הכוללים רוזמרין, צמח שזכה למוניטין כמחסל כינים (אבל לא ביצים), ומיני מתכונים ביתיים הכוללים מרככי שער, שמן, חומץ, נפט (אסור לפי משרד הבריאות!)  ושלל המצאות אחרות. בכל המקרים אף טיפול איננו יעיל ללא מסרק צפוף שמוציא את הכינים פיזית מהראש הנגוע.

הבעיה היא, כמובן, שלמרות הסירוק כינים לא מתות יכולות לקפוץ מהראש הנגוע למגבת או לבגד קרוב ולהדביק אחרים.

אבל הן לא חיות רחוק מהראש!

אה…. לא. כינים יכולות בהחלט לחיות רחוק מהראש, חלקן אפילו מספר ימים. מעבר לזה, ביצים יכולות לשרוד חודש בצורתן הביצתית, ולבקוע כאשר הן באות במגע עם בן אנוש. מכאן ההמלצה לכבס היטב את כל המצעים, המגבות והבגדים של מי שהתגלו שרצים על ראשו, וכמובן – לטפל בכל בני הבית ולא רק באדם הנגוע.

אז למה אני שונאת הורים ששולחים ילדים עם כינים?

כי להפטר מכינים זו עבודה של ימים. צריך לעבור עם מסרק צפוף על הראשים של כל בני הבית, לכבס הכל, וכמובן, להיות ההורה האחראי היחיד שמתקשר למורה בבוקר ואומר, "אתמול גיליתי כינים אצל בני בכורי, לא לדאוג, אין שם כבר כלום, אבל אנא הזהירי את שאר ההורים שנדרש מבצע ביעור כינים".

אני מתנצלת אם גרמתי לכם למתקפת גירודי-ראש בעקבות רשומה זו. זה יעבור בקרוב. אם לא, רצוי להעביר מסרק צפוף בשיער, רק ליתר בטחון…

לקריאה נוספת:

• מידע רפואי אמין, כולל פירוט על סוגי הכינים הנכונים להדביקכם.
• מאתר משרד הבריאות הבריטי לגבי הבעיה הבוערת.
• מאתר מאיו-קליניק, מרכז רפואי אמריקאי שמתעסק בעיקר במחקרים רפואיים, ומסתבר שגם בכינים.
• אתר חמוד המוקדש כולו לכינמת.
• העשרת קריאה בעברית, למעמיקים לחקור. מומלץ.